ובבית אורן קומץ תושבים נשאר להילחם על הבתים, לנסות להציל עוד בית מהלהבות האיומות. ועד כמה נחרדתי לשמוע שלא די לשמור מפני הלהבות, צריך לשמור גם מפני הבוזזים. האם אין גבולות לחרפת המין האנושי?
ובכל זאת, בכל השחור והרע צריך גם לראות את הטוב. אי אפשר להתעלם מהתחושה שאנשים רבים וטובים הציעו עזרה, הושיטו יד ככל שיכלו. משפחות שפונו בחוסר כל, הוזמנו לבתי אזרחים ששפר עליהם מזלם והם חיים במקום מבטחים.
ובניגוד לפעמים קודמות שבהם רק תושבי המדינה מתאחדים ומושיטים יד אחד לשני, הפעם קיבלנו עזרה גם מרחבי העולם. מדינות רבות שלחו ציוד, מטוסים, כבאים וכל מה שנזקקנו לו.
אז אם חשבנו תמיד שאנחנו מנודים בעולם וכולם נגדנו, הנה קרה אסון והוכיח לנו שיש חמלה בעולם, וגם מדינות שמתנגדות למדיניות וההתנהלות הפוליטית באיזור, מוכנות להושיט עזרה, בלי קשר לדעות פוליטיות. הקשר היחיד הוא: אדם אל אדם.
אני מקווה מאוד שהשריפה תכבה לעד, ויחד עם זאת אני מקווה שנדע לשמור על היחסים הטובים עם כל אלה שהושיטו לנו יד בשעת צרה, גם בעתיד.
נעמי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה