הרהורים על קיץ ועל חופשהנה הגיע הקיץ. הוא הגיע באופן רשמי ב- 21.06, שהוא היום הארוך ביותר בשנה. ובאופן רשמי הוא יסתיים ב- 21.09., שהוא יום השוויון, כלומר אורך היום והלילה זהים. אבל באופן לא רשמי, החום הגדול והמעיק מתחיל עוד הרבה קודם.
מי לא מכיר את החמסינים שמתחילים באביב, כבר בעונת המעבר? והחום ממשיך גם בעונת המעבר הבאה, כביכול בסתיו. בקיצור, אצלנו הקיץ ארוך מאוד, תקופות המעבר קצרות מאוד וכמעט לא קיימות, וגם החורף מתעתע בנו. הרבה פעמים לא יורד מספיק גשם (זוכרים את הכנרת?) ולא קר מידי. אני זוכרת הרבה ימי שמש חמימים גם במהלך החורף ופעמים רבות אני מפעילה את המזגן ברכב כדי לצנן מעט את האויר החם.
אז מה עושים?
מחפשים דרכים להקל על החום. אני זוכרת זמנים כשהייתי ילדה, היה לנו פטנט בבית: היינו שוטפים את הריצפה מבלי ליבש אותה, והיינו תולים כביסה רטובה בחדר ונותנים לה להתייבש באופן עצמאי או מול מאורר. זה עזר לקרר מעט את האויר ולהקל על תחושת החום. גם השתדלנו לפתוח חלונות ודלתות בכיווני אויר שונים כד להגביר את תנועת הרוח בבית. וכמובן, בכל הזדמנות אפשרית השתדלנו לנסוע לים או לבריכה. הטבילה במים תמיד עוזרת לתחושה הטובה.
ומה עושים היום?
היום אנחנו סוגרים היטב את הבית, חלונות ודלתות. ומדליקים את המזגן לשעות רבות. ויוצאים מהבית אל הרכב הממוזג ואל הקניון הממוזג ואל הבנק הממוזג... וכשהילדים בחופשה, יוצאים איתם לבילויים. והיכן מבלים? שוב, בכל המקומות הממוזגים. בעיקר בקניונים. ובבתי הקולנוע.
ובכל המקומות האלה, המיזוג עובד במלוא העוצמה והטמפרטורה בהם קרה יותר מאשר בחורף. אני יוצאת מהבית ולוקחת איתי תמיד צעיף או חולצה ארוכת שרוולים כדי לא לקפוא מקור. ואני שואלת את עצמי האם הקרור המוגזם הזה נחוץ? ולמי הוא מועיל?
הפעלת המזגנים הללו במלוא העוצמה עולה לנו ביוקר, לא רק בכסף אלא גם בזיהום הסביבה. וזיהום הסביבה מגביר את אפקט החממה. ואפקט החממה גורם להתחממות הקרחונים ולהמסתם, וגורם לעליית מפלס האוקיינוסים בעולם, ולהכחדה של זנים נדירים של בעלי חיים, ועוד ועוד... ואני תוהה ביני לבין עצמי, איזה עולם אני משאירה אחרי לילדים שלי ולנכדים שלי.
היום כדי להקל עליהם את החום, אני מפעילה מזוג מוגזם, ובעוד כמה שנים הם מתבגרים וכבר אינני יודעת אם יצליחו לקרר את העולם, ואם יהיה להם מספיק מים והיכן יוכלו לגור, כי אולי כל ערי החוף בעולם כבר יהיו מוצפים!
אז איך אפשר לעצור את הטירוף?
אולי כולנו צריכים להיות קצת יותר מודעים לא רק לרגע הזה, אלא גם להיות מודעים לנזקים שאנחנו גורמים לעולמנו? ואולי אנחנו עדיין יכולים לשנות ולתקן חלק מהנזקים?
אשמח לתגובות ולרעיונות, כיצד ביחד נשמור על עולם טוב יותר, עבורנו ועבור הבאים אחרינו.
נעמי
