איך להחליט כיצד להשתמש בכסף שעבדת קשה עבורו

אפשרויות הקניה שלך הן אין סופיות ויש כל כך הרבה פיתויים! התעשייה מוציאה כל כך הרבה על פרסום, חלק מהפרסומים גלויים, וחלקם סמויים. ואין דרך להתעלם או לא להיות מושפע. ואם יש לך מידה מסוימת של משמעת עצמית, אינך יכול להיות בטוח שגם ליתר בני המשפחה יש משמעת מספקת לעמוד בפיתויים. במיוחד המשימה קשה עבור הילדים במשפחה. הם חשופים עוד יותר לפרסומות מפתות והם מפעילים על ההורים לחץ אדיר לקנות להם מותגים "שיש כבר לכל החברים שלהם". הרבה פעמים זה ממש לא פשוט להגיד להם "לא"! יותר מכך, אולי אינך רוצה להגיד "לא" לילדים שלך או לבן זוגך. אולי אתה נמנה על אלו שרוצה לאפשר לבני הבית את כל מה שהם רוצים, בתנאי כמובן שזה בגדר ההגיון.

בסדר. אז קודם כל צריך להחליט מה זה הגיוני ומה הם הגבולות שלך. בשביל להחליט על כך, צריך להתבונן בתקציב החודשי שלך. צריך לבדוק מה נותר מהתקציב, אחרי כל התשלומים הקבועים שאתה רגיל אליהם ולכלול בתקציב סעיף נוסף בשם "מתחשק לי".

ברגע שהחלטת כמה יש לך עבור "מתחשק לי", אפשר לתכנן ולהתמקד על סדרי עדיפויות.

להחליט על סדרי עדיפויות זה קל: צריך רק להחליט אם אני רוצה את המוצר או צריך את המוצר. מוצר שצריכים אותו, הוא מוצר שאי אפשר בלעדיו. מוצר שרוצים אותו הוא מוצר שיהיה נחמד איתו.

כמובן שהמוצר שצריך אותו , תהיה לו עדיפות גבוהה על פני מוצר שרוצים אותו.

ברגע שהחלטת שצריך מוצר מסוים, כדאי לבדוק אפשרויות חלופיות. חלופה יכולה להיות מוצר של חברה מתחרה, או ספק אחר, ועדיין עם אותן תכונות רצויות, ובכל זאת יעלה לכם פחות. תמיד תבדקו את העסקה הטובה ביותר, בעלת האיכות הטובה ביותר, ועם מחיר הגיוני. לעתים קניית מוצר זול עלול לעלות ביוקר, כי יתקלקל מהר וצריך יהיה לקנות חדש תוך פרק זמן קצר. אז כדאי לבדוק ולברר לפני הקניה, אך גם כאן צריך להיות הגיוני אך לא להגזים כי גם זמן שווה כסף.

אם החלטת שהמוצר הוא רק בגדר "רוצה", תבדוק כמה כסף נותר לך בסעיף "מתחשק לי" בתקציב. אם נותר מספיק כסף בסעיף זה, לך על זה, רק תזכור שיישאר לך פחות כסף בסעיף זה לקראת הקניה הבאה של משהו שתרצה. ואולי כששוב תרצה להשתמש בסעיף "מתחשק לי", כבר לא יהיה לך מספיק כסף בסעיף זה. לכן כדאי לשקול היטב, על מה מוציאים וכמה מוציאים מהסעיף הזה.

אולי נראה לך שהתהליך הזה גוזל הרבה זמן. אך טעות בידך. בדרך כלל הפתרון מהיר, כי ברגע שבדקת עם עצמך האם אתה רוצה את המוצר או צריך את המוצר, הבעיה נפתרת.

קנייה נעימה

מינדי

קניות לפח?

לפני שבועות בודדים, קראתי כתבה שציינה ש 12% בממוצע מהקניות שלנו - מגיע אל הפח. הנתון הזה מצד אחד הפתיע אותי, ומצד שני זעזע אותי: התחלתי לחשוב, מה אני קונה כך סתם ולא משתמשת בו. וכמה זה עולה לי? וכמה זה עולה למדינה?

כמובן הנתון הזה הוא סטטיסטי, ויש משפחות שזורקות פחות ויש גם משפחות שזורקות יותר.

אז בואו נבדוק: מה אנחנו קונים ומה אנחנו זורקים. אקח לדוגמה נתון של קניות בסופר. קניה ממוצעת בסופר ובמכולת יכולה להיות בערך 2400 ש"ח לחודש. 12% מסכום זה הוא 288 ש"ח. אז כל חודש בממוצע אני זורקת לפח רק על אוכל 288 ש"ח? ולמה אני זורקת? כי לפעמים קונים מוצרים שלא הספקנו לההשתמש בהם. למשל: אני רוצה להכין סלט כל יום, וקניתי ירקות שיספיקו לשבוע. ובסוף הכנתי סלט רק ארבע פעמים השבוע, והירקות שקניתי התקלקלו ונזרקו. ולפעמים אני משתמשת בחצי קופסת טונה, או בחצי קופסה של רסק עגבניות – והיתר הולך לפח. וקורה גם שהכנתי ובשלתי, אבל חלק מהמזון המבושל פשוט לא נאכל. וגם זה הולך לפח. אולי לא היה טעים מספיק? ואולי מראש הכנתי כמות גדולה מידי? ולפעמים אני קונה מוצרים חדשים שאני לא מכירה, קונה כדי להתנסות במשהו חדש, מתוך סקרנות. אבל ההרגל עושה את שלו, והזמן עובר ואני ממשיכה להכין מה שאני כבר יודעת ורגילה, ולא מגיעה לחידושים. לבסוף המוצר מתיישן, פג תוקפו וגם הוא מוצא את דרכו אל הפח.

ולא רק קניות מזון הולכות לנו לאיבוד או אל הפח. זה קורה גם עם ביגוד. קורה לפעמים שאני רואה בחנות בגד שבאותו רגע מאוד מצא חן בעיני, ובלי לחשוב פעמיים, קניתי אותו. אבל בבית הוא כבר מצא חן בעיני פחות. שמתי אותו בצד ושכחתי להחליף אותו בזמן. ואחרי שנה שנתיים אני מוצאת בארון בגד חדש שלא מתאים לי וכבר אין לי מה לעשות איתו. את הבגד אמנם אעביר הלאה ולא אזרוק לפח, אבל הכסף יצא בכל זאת לשווא מהכיס שלי ומהתקציב שלי. ומה עם נעלים? כמה פעמים כבר קרה לי שקניתי נעלים שהרגישו לי נפלא על הרגל, אבל אחרי שהתחלתי ללכת איתם הם היו מאוד לא נוחות. ואחרי הליכה, כבר אי אפשר להחזיר לחנות, ואני שוב הוצאתי כסף על מוצר שלא אשתמש בו יותר. זה קורה גם עם בגדי ילדים ואפילו עם בגדים לבן הזוג. וגם כאן זה יכול לעלות במהלך השנה לפחות בכמה מאות שקלים.

וכך בחישוב פשוט, אני "זורקת לפח" לפחות 4,000 ש"ח בשנה! האמת, החלטתי שמהיום אני מקפידה לקנות עם רשימת קניות יותר מדויקת. כך אזרוק פחות, אחסוך יותר כסף לעצמי ואשמור גם על הסביבה שלי ועל כדור הארץ שלי, למען עצמי ולמען הילדים שלי.

האם הנושא מוכר גם לכם? האם גם לכם קורה שאתם קונים ולא משתמשים ובסוף זורקים לפח?

אשמח אם תשלחו לנו דוגמאות ורעיונות איך להמנע בעתיד מקניות מיותרות שהולכות לפח.

אפשר להשאיר כאן תגובות או בפייסבוק.....

נעמי

למה התקציב החודשי כל כך חשוב?

למה אנחנו צריכים להיות כל כך מפורטים ולדייק ברישום כל ההכנסות וההוצאות שלנו? האם זה לא מספיק שאנחנו יודעים כמה אנחנו מרוויחים, ולשלוט בהוצאות שלנו?

לא, זה לא מספיק. הידיעה כמה אנחנו מרוויחים ושליטה בהוצאות אינה מספיקה. ולמה? כי שליטה מסוג זה אינה לוקחת בחשבון הוצאות עתידיות, הוצאות שנתיות חד פעמיות (כמו טסט שנתי) והוצאות בלתי צפויות. ובעצם אין דבר כזה הוצאות בלתי צפויות. כי כל הוצאה צפויה, למרות שלפעמים איננו יודעים מתי היא תתרחש. כמו למשל תיקונים של מכשירים חשמליים או צורך בקניית מכשיר חדש, כי הישן כבר לא שווה תיקון. ושליטה בהוצאות בלי תקצוב מתוכנן, גם לא לוקחת בחשבון תוכניות עתידיות, מטרות וחלומות שנרצה להגשים. וכך כשרק שולטים בתקציב בלי תכנון, כל הוצאה "בלתי צפויה", משבשת לנו את התקציב ומכבידה עליו, ואין באפשרותנו לכסות את הקניה הלא מתוכננת. במקרה כזה, או שנאלץ לוותר על ההוצאה, או שנכנס למינוס. לרוב, קשה מאוד לוותר על הוצאה כזאת, והרבה יותר קל להכנס למינוס. במיוחד בגלל שהבנק או מעניקי אשראי אחרים יהיו נדיבים מאוד ויתנו לנו בקלות מסגרת אשראי או הלוואה, כדי שנוכל לרכוש מה שאנחנו כל כך רוצים. אבל מחיר החזר ההלוואה יכול להיות מאוד גבוה, גם פיזי וגם רגשי.

לא להגשים תוכניות וחלומות זאת אפשרות עוד יותר קשה. מה, לא ניסע לחופשה באירופה עם כל המשפחה? מה, לא נעבור מדירת שלושה חדרים לבית פרטי עם ארבעה חדרים וחצר עם גינה? מה, לא נקנה מכונית חדשה וגדולה כדי לנהוג בה בגאווה בשכונה? אין מצב! לא אחרי שהשקענו כל כך הרבה מאמצים בעבודה! אחרי שהקרבנו כל כך הרבה זמן וכסף, לא בא בחשבון שנוותר על המותרות האלה. אנחנו חייבים להציג לראווה לכולם, למה עבדנו כל כך קשה. אנחנו חייבים להראות לכולם בסביבה שלנו שאנחנו מצליחים ומתקדמים בחיים. גם במחיר של לקחת הלוואות כדי לממן את כל המותרות.

כשהרגשות הללו מתעוררים, קשה מאוד לעשות פסק זמן ולבדוק מה תהיינה התוצאות. קשה לחשוב על הערמומיות של החובות ועל טבעם לגדול ולצמוח בלי שליטה. זה נכון, הצלחנו להגשים את התוכניות שלנו, אבל באיזה מחיר? לא מספיק שהבנק עכשיו מחייב את החשבון שלנו כל חודש בהוצאה נוספת כדי לשלם את החוב, יש הוצאות נוספות על ריבית ועמלות יקרות. וההוצאות האלה מקטינות את סכום הכסף הפנוי שיש לנו כל חודש עבור ההוצאות השוטפות. וכך לפתע יש לנו פחות כסף ביום יום עבור צרכים שהתרגלנו אליהם בעבר, כאשר ניהלנו את החשבון בשליטה על ההכנסה, בלי תקציב להוצאות מיוחדות.

כאשר יש לנו תקציב, אנחנו יודעים בדיוק מה ההוצאות שלנו בשגרה. אנחנו יודעים מה אנחנו חוסכים עבור הוצאות עתידיות, ואנחנו יודעים בדיוק מתי יהיה לנו מספיק כסף עבור ההוצאות האלה. מתכננים טיול לאירופה? בודקים כמה הוא עולה, מתחילים לחסוך לקראתו, וברגע שהכסף נחסך – אפשר לצאת לטיול המיוחל. רוצים מכונית חדשה? אין בעיה, מתחילים לחסוך, ובודקים איזה סכום צריך לשים בצד כדי לרכוש מכונית חדשה כל חמש שנים, כמו שעון. נהיה מוכנים לקראת כל אותם הוצאות "לא צפויות", לא תהיינה יותר בלתי צפויות. כאשר נאלץ לקנות מקרר חדש או לתקן את המזגן, הכסף כבר נחסך לשם כך. וכך נוכל לתמוך בכל ההוצאות שלנו ולהגיע לתקופת הפרישה בשקט, בלי דאגות פרנסה. כי ידענו לתכנן. וידע זה כוח.

תכנון וניהול התקציב מאפשר לנו לתכנן סדרי עדיפויות בהוצאות שלנו. אנחנו מחליטים מה חשוב יותר, מה קודם ומה מאוחר יותר. ונפטרים מהבזבוז.

אנחנו עובדים הרבה תמורת הכסף שלנו והסכום שנקבל בתחילת החודש ידוע לנו. לכן כל כך חשוב להשתמש בו בתבונה.

אנחנו צריכים לשלוט בכסף שלנו ולא לתת לו לשלוט בנו!

מינדי

הערמומיות של המינוסים והחובות

כבר זמן רב של כתבתי, ואני מתנצלת על כך. כל כך הרבה דברים קורים בקשר לקורס החדש שאנחנו פותחות בימים אלה, שלא היה זמן לחשוב ולתכנן זמן לכתיבה. אבל עכשיו חזרתי לעצמי ואני רוצה לשתף אתכם בהרהורים ומחשבות שיש לי בנושא המינוס והחובות.

שניהם כל כך חלקלקים וחמקמקים! נדמה שהם החברים הכי טובים שלך. אבל למעשה אלה הם האויבים הגדולים ביותר שלך. כמעט כמו סמים. כי מתמכרים להם. אי אפשר להתחמק מהם ולהתרחק מהם כפי שהיית רוצה. כי הפיתוי כל כך חזק, והתחושה כל כך טובה!

כולנו רוצים לקנות דברים חדשים ויפים. כולנו רוצים את כל התענוגות, הקטנים והגדולים. והדרך הקלה והמהירה ביותר להשיג אותם זה לקחת הלוואה בבנק. והבנק מוכן לתת לנו את הכסף בנדיבות. ומה אנחנו אומרים לעצמנו? "זה רק זמני”, "בקרוב ארויח הרבה יותר או אקבל סכום כסף שאני מצפה לו, ואז אחזיר את כל החוב לבנק". או: "אני כבר במילא בחובות, אז אגדיל עוד קצת את החוב, מה זה כבר משנה". אז אנחנו אומרים לעצמנו דברים כאלה ואחרים, ומעגל החובות האין סופי רק גדל ומתרחב, ואין לו סוף.

והלחץ עלינו הולך ומתגבר. אנחנו לא מצליחים להרויח יותר, או מרויחים יותר אבל גם ההוצאות גדלות בהתאם. וסכום הכסף הגדול שציפינו לו, לא מגיע, או מגיע אבל השותף שלנו ממס הכנסה לקח חלק גדול יותר ממה ששיערנו.

והלחץ עלינו מתגבר. אנחנו מתחילים לסבול מכאבי ראש, בעיות עיכול, לחץ הדם עולה, אי אפשר להירדם בלילה. עוד ועוד מלחמות וחילוקי דעות עם בן הזוג, עם הילדים, עם ההורים. גם בעבודה הלחצים מתגברים. עכשיו יש תחושה של תקיעות בעבודה, המשימה היחידה היא המשכורת הבאה, וההנאה מהעבודה נעלמה כלא היתה.

ככל שאני ממשיכה, המצב ממש מזכיר לי התמכרות. מפחיד! איך הגענו למקום המפחיד הזה? ואיך יוצאים מהמקום הנוראי הזה?

התשובה לכך פשוטה ביותר וגם קשה ביותר: מפסיקים מיד! ממש כמו בסמים! פשוט עוצרים . לא, זה לא קל. הנסיגה לא קלה, אבל היא הדרך היחידה.

פשטו מפסיקים להוציא יותר כסף ממה שמרויחים! לומדים את החוקים המוכחים של ניהול כספי נכון, מצטרפים לקבוצת תמיכה (כמו 12 הצעדים בהתמכרויות), ורוכשים השכלה פיננסית.

כלכלה בריאה היא קבוצת התמיכה שלך. צריך רק להיות מוכנים לעשות את השינוי. הויתור על החובות אינו קל, אבל בעזרת הכלים הנכונים ובעזרת תמיכה מתאימה, אפשר לעצור את ההתמכרות ולהצליח.

מינדי

אחרי השריפה בכרמל

לפני שבועות אחדים פרצה שריפה נוראית בכרמל. מליוני עצים נשרפו על פני שטחים נרחבים. ויחד עם העצים נספו גם אנשים יקרים שאיבדו את בתיהם או את חייהם כהרף עין.

ובאיחור של שבוע – הגיעה סערה שהביאה יחד עם הרוחות הרבה אבק בשלב הראשון ואחר כך גם הרבה גשם ששטף את האבק ואת האפר, והרווה את האדמה הצמאה והיבשה.

ועכשיו, אחרי השריפה ואחרי הסערה, חזרנו לשגרה.

סירטון קצר על גיבורי בית אורן:

אך במקום השריפה חיים אנשים. והם צריכים לשקם את חייהם, ולא קל להם לחזור לשגרה.

בבית אורן, ראה זה פלא, למרות השריפה שהשתוללה שם, ניצלו רוב בתי הקיבוץ בזכות גבורתם של הכבאים וקומץ מאנשי המקום שלא נכנעו ללהבות ולא הסכימו להתפנות. ואנשים יקרים אלה גם הם רוצים לחזור לשגרה, לעבוד ולהתפרנס בכבוד.

יוחאי ויעל מנהלים ספא מקסים בבית אורן. יוחאי נשאר במקום בזמן השריפה הנוראית ויחד עם חברים נוספים הצילו בתים ורכוש, וגם הספא ניצל. ועכשיו צריך לחזור לשיגרה ולהביא אורחים למקום. לכן אנחנו רוצות להפיץ את הבשורה שהקיבוץ נשאר יפה וירוק, למרות שבדרך לשם היער נשרף. והספא היפה הנעים והמרגיע מחכה לאורחים. וכל מי שרוצה להרגע וליהנות מוזמן לנפוש ולבקר במקום היפה שניצל מהלהבות.

הנה עוד סרטון שצילמו וערכו עדי ויובל היקרים, שיצאו לבית אורן אחרי השריפה.

אתם מוזמנים ליצור קשר עם עדי ויובל בטלפון של ספא בית אורן: 04-8307366

תהנו, תבלו, תעבירו הלאה, ותעזרו לחברים יקרים בבית אורן לחזור לשגרה.

כולם מדברים על מזג האויר, אבל אף אחד לא עושה משהו בנידון

"כולם מדברים על מזג האויר, אבל אף אחד לא עושה משהו בנידון " זו אימרה אנגלית ידועה.

הקיץ בארץ נמשך השנה הרבה מאוד זמן. התפללנו לגשם ולחורף, והוא איחר להגיע. ותקופת היובש הארוכה ייבשה את העצים והיערות, והאש שהתלקחה באיזור הכרמל בערה באין מפריע, כי היער היה כל כך יבש. והמשכנו לבקש ולהתפלל לגשם.

והנה לקראת סוף השבוע, החורף הגיע. התחילו רוחות חזקות, שהביאו איתם הרבה אבק ולכלוך. והרוחות העזות גם הפילו עצים וגרמו לנזקים נוספים. אבל הגיעו גם עננים כבדים, ענני גשם. ומידי פעם יורד גשם, הגשם שכל כך פיללנו לו. ומבטיחים לנו שהגשם עוד יתגבר במהלך היום. ואני עדיין מחכה לו ומתפללת שיגיע.

ואני חושבת על המצב הלא מאוזן שאנחנו חיים בו: תקופת יובש שמתארכת וגורמת לנזקים, ולאחריה תקופה של סופות, רוחות עזות מלוות בגשם, שגם כן גורמות לנזקים. גם כאן אין שקט, אין איזון.

ואני כל כך רוצה שיהיה מאוזן.

אבל עולם כמנהגו נוהג, והאקלים לא מושפע מהרצונות שלי ומהבקשות שלי.

אבל יש נושאים שבהם כן אפשר להשפיע, וההתנהלות שלנו יכולה לגרום לאיזון או לחוסר איזון. ואחד הנושאים שאפשר לשלוט בו הוא כסף. משפחות רבות וגם מדינות בעולם, מתנהלות בחוסר איזון. תרבות הצריכה גורמת להוצאות מיותרות, התקציב איננו מאוזן, ההתחייבויות גבוהות יותר מההכנסות, וחוסר האיזון הזה גורם לסערות כלכליות אם במשפחה ואם בעולם. כאשר משפחה נקלעת לבעיות כלכליות, הדבר יכול אפילו לרסק את המשפחה ולגרום לפירוד, שגורר אחריו פעמים רבות בעיות כלכליות נוספות. וכאשר מדינה נקלעת למשבר כלכלי, היא גורמת לא רק למשבר אצל משפחות באותה מדינה, היא יכולה להשפיע על כלכלות במדינות רבות בעולם. והדוגמה של המשבר האחרון בארה"ב, הוכיחה לנו עד כמה העולם קטן ורגיש.

על מזג האויר אין כמעט באפשרותנו להשפיע. אבל על המצב הכלכלי בהחלט אפשר להשפיע. אם כל משפחה תדע לאזן את התקציב שלה, וכל מדינה תדע לאזן את התקציב שלה, יהיו לנו פחות משברים במשפחות ובעולם, לפחות על רקע כלכלי. כלכלות יציבות ומאוזנות לדעתי גם יפחיתו את המלחמות העולם. אולי אין באפשרותנו להשפיע על הכלכלה העולמית, אבל בהחלט כל משפחה יכולה לקחת אחריות על הכלכלה הפרטית שלה ולאזן את התקציב המשפחתי.

ואפשר להתחיל כבר היום.

יש לכם רעיונות כיצד לאזן את התקציב המשפחתי?

נשמח לראות תגובות.

נעמי

לפני ימים אחדים התייחסתי אל חג החנוכה ברשומה הקודמת שכתבתי. כתבתי שחג החנוכה הוא חג עליז ושמח.

לא ידעתי עד כמה אני טועה. לא ידעתי עד כמה חג האורים הופך את עורו. והאור הקטן של הנר שמגרש את החושך, יהפוך לאור גדול שהביא לנו הרבה חושך ושכול.

השרפה הנוראית כילתה יער נהדר שטיפחו אותו במהלך עשרות שנים. ושרפה בתים שאנשים עמלו לבנות ולטפח משך שנים רבות. והכי גרוע, היא קיפדה חיים של אנשים רבים. והשמחה והעליזות של החג הפכה תוך יום אחד לאבל ולתחושת אובדן קשה.

הדיווחים ברדיו והמראות בטלביזיה מזעזעים ומקשים על החזרה לשיגרה.

ובבית אורן קומץ תושבים נשאר להילחם על הבתים, לנסות להציל עוד בית מהלהבות האיומות. ועד כמה נחרדתי לשמוע שלא די לשמור מפני הלהבות, צריך לשמור גם מפני הבוזזים. האם אין גבולות לחרפת המין האנושי?
ובכל זאת, בכל השחור והרע צריך גם לראות את הטוב. אי אפשר להתעלם מהתחושה שאנשים רבים וטובים הציעו עזרה, הושיטו יד ככל שיכלו. משפחות שפונו בחוסר כל, הוזמנו לבתי אזרחים ששפר עליהם מזלם והם חיים במקום מבטחים.

ובניגוד לפעמים קודמות שבהם רק תושבי המדינה מתאחדים ומושיטים יד אחד לשני, הפעם קיבלנו עזרה גם מרחבי העולם. מדינות רבות שלחו ציוד, מטוסים, כבאים וכל מה שנזקקנו לו.

אז אם חשבנו תמיד שאנחנו מנודים בעולם וכולם נגדנו, הנה קרה אסון והוכיח לנו שיש חמלה בעולם, וגם מדינות שמתנגדות למדיניות וההתנהלות הפוליטית באיזור, מוכנות להושיט עזרה, בלי קשר לדעות פוליטיות. הקשר היחיד הוא: אדם אל אדם.

אני מקווה מאוד שהשריפה תכבה לעד, ויחד עם זאת אני מקווה שנדע לשמור על היחסים הטובים עם כל אלה שהושיטו לנו יד בשעת צרה, גם בעתיד.

נעמי