להסתכל לפיתוי בעיניים

כיצד עושים זאת? כיצד אפשר להביט לפיתוי בעיניים, ולא להכנע? זה לא קל, ואין פתרון פשוט.

הבוקר הלכתי למפגש רישות של "עסקים עושים עסקים". היו שם משתתפים רבים, וחלק מהם הביאו למפגש מוצרים נהדרים למכירה. מה שהכי פיתה אותי היו משחקי חשיבה לילדים, תכשיטים מחרוזי זכוכית ואביזרים לעיסוי. הו מוצרים נוספים למכירה, אבל תודה לאל יתר המוצרים לא עניינו אותי ולא פיתו אותי כמו המוצרים שהזכרתי קודם.

למה שלושת המוצרים שהזכרתי פיתו אותי כל כך? טוב, אתחיל עם משחקי החשיבה. אני אוהבת משחקי חשיבה ולילדים שלי יש ארון מלא במשחקים כאלה. ותאמינו לי, אנחנו אוהבים לשחק בהם. תמיד כשהילדים מציעים לי להשתתף במשחקי לוח או משחקי חשיבה, אני שמחה להצטרף. ולמרות שהילדים שלי כבר לא כל כך קטנים, אנחנו מוצאים את עצמנו מתיישבים לשחק משחקי חשיבה כמה פעמים בשבוע.

תכשיטי הזכוכית פיתו אותי פחות על רקע רגשי, אבל עדיין הרגשתי ממש רצון עז לקנות אותם. בני בן 12 ובנות הכתה שלו חוגגות השנה מסיבות בת מצווה. האופנה עכשיו היא לתת כסף במקום מתנה. הבן שלי עומד על כך שניתן כסף, אבל אני מעדיפה לתת מתנה. לדעתי מתנה פיזית היא יותר אישית ויש לה יותר משמעות עבור הנערה. לעומת זאת כסף במקרה הטוב יכנס לבנק לחיסכון אך ברוב המקרים הוא נועד לכיסוי ההוצאות של מסיבת בת המצווה. כמו כן כאשר נותנים כסף כמתנה יש תחושה של תחרות, ולמחרת תמיד עולה השאלה: כמה כסף הבאת מתנה? ואת בת המצווה שואלים: כמה כסף קיבלת? זה לא מתאים לי. אני חיפשתי תכשיט יפה שיתאים לתקציב המתנות שלי עבור נערות בגיל בת מצווה. ואני חושבת שמצאתי סוף סוף מתנה שמתאימה לתקציב שלי.

המוצרים הנוספים שפיתו אותי היו האביזרים לעיסוי. מי שפיתח את המוצרים הדגים את אחד מהם עלי וזה הרגיש נפלא. במאמץ פיזי קל קיבלתי עיסוי נהדר!

עכשיו הייתי ממש בבעיה. הפיתוי היה גדול. כל המוצרים שמצאו חן בעיני התאימו גם לערכים שלי: הם נגעו בחינוך, במשפחה ובאהבה שלי לעצמי. אז מה כבר יכולתי לעשות כדי לעמוד בפני הפיתוי?

אז קודם כל לקחתי נשימה עמוקה וחשבתי לעצמי, שאינני חייבת להחליט ברגע זה על הרכישה. החלטתי לדבר עם אנשי המכירות, לאסוף עוד אינפורמציה על המוצרים ועל המחירים, הודיתי למוכרים וישבתי עם עצמי במשך כמה דקות. בזמן הזה שאלתי את עצמי האם יש לי באמת צורך במוצרים הללו? אם התשובה חיובית, השאלה הבאה היא האם יש לי תקציב עבור הקניות הללו.

אם גם הפעם התשובה חיובית, אפשר כמובן לקנות את המוצרים. זה קל, נכון?

ומה אפשר לעשות כשהתשובה לעצמי היא שלילית? כלומר, או שאינני זקוקה למוצרים או שאין לי כרגע תקציב פנוי? גם כאן התשובה קלה אבל דרושה משמעת עצמית. ואם אני באמת צריכה את המוצר אני יכולה עכשיו להתחיל לחסוך כדי שאוכל לרכוש אותו בעתיד. אפשר גם לארגן את התקציב קצת אחרת בתקופה הקרובה כדי להגיע מהר יותר לסכום הנדרש עבור המוצר שאני כל כך רוצה.

יש עוד שתי אפשרויות: 1 ייתכן שאגלה שלא שווה לי כל כך להתאמץ לרכוש את המוצר כי הוא לא באמת מה שחשבתי ואחליט לוותר עליו. 2 ייתכן שאמצא תחליף טוב שיתאים לצרכים שלי לא פחות והוא עולה פחות, ומתאים יותר לתקציב שלי.

ובכן, מה לדעתכם עשיתי לאור הפיתוי שעמדתי בפניו?

מינדי

מי מכיר את החורים בתקציב?

אני פוגשת הרבה אנשים שחיים במינוס. הרבה פעמים הם לא מבינים איך נקלעו למינוס. הם עובדים, אפילו מרוויחים היטב, יש משכורת טובה, יש הכנסות, ובכל זאת הכסף אף פעם לא מספיק. משהו קורה, והכסף נעלם עוד לפני שנגמר החודש, עוד לפני שמקבלים את המשכורת הבאה. ועולה השאלה: לאן נעלם כל הכסף?

הם מאוד רוצים לשנות את המצב, לצאת מהמינוס, אבל לא יודעים איך לעשות את השינוי. הם מנסים – ולא מצליחים.

אז בכל זאת, איך אפשר לצאת מהמינוס? מה הסוד? הסוד הוא קודם כל לגלות "להיכן נעלם הכסף"! יש סכומים שקל מאוד לגלות אותם: יודעים כמה עולה לנו כל חודש הדיור, יודעים שיש חשבונות קבועים על חשמל, על תקשורת, על דלק וכו'. ויודעים גם שאחרי כל התשלומים הקבועים האלה, יש עוד כסף שצריך להספיק עבור עוד הוצאות שונות. אבל העובדות מלמדות שהכסף לא מספיק עבור כל ההוצאות, והמינוס כל חודש רק גדל. וגם התסכול גדל וגם הדאגות מתרבות. אז לאן בכל זאת נעלם הכסף? אמא שלי אומרת שהכסף פשוט נוזל בין האצבעות. ואני אומרת: יש חורים בתקציב. והכסף נוזל דרך החורים האלה, ואנחנו אפילו לא יודעים לאן הוא נוזל.

אז כדי לפתור את בעית המינוס, קודם כל צריך לזהות את החורים הללו. כל עוד לא מודעים לאן בורח הכסף, אי אפשר לשנות ולשפר את המצב. הנה כמה דוגמאות: אשה עצמאית ומצליחה, מרויחה כל חודש סכומים יפים ביותר, ובכל זאת נמצאת במינוס. אחד החורים אצלה היה בתי קפה: היא נוסעת הרבה ברחבי הארץ והיא אוהבת לעצור בדרך לשתות קפה. היא עושה זאת פעמיים שלוש במהלך היום, נהנית מקפה טוב, וממשיכה לפגישה הבאה. רק כאשר התחילה ליבדוק את התקציב, היא גילתה שעל הקפה היא מוציאה 850 ש"ח כל חודש. ולפני כן היא בכלל לא העלתה בדעתה שהיא משלמת כל כך הרבה על הקפה בדרך.

דוגמה נוספת: גבר שעובד כשכיר ומרויח משכורת יפה. כל יום בדרך לעבודה ובחזרה הביתה הוא קונה פחית קולה ומשלם עבורם 16 ש"ח, ובצהריים הוא קונה לעצמו ארוחת צהריים שעולה לו 40 ש"ח. כלומר, כל יום על אוכל ושתיה הוא מוציא 56 ש"ח. זהו חור בתקציב שמסתכם במהלך 20 ימי עבודה בסכום של 1120 ש"ח. וגם הוא לא תיאר לעצמו לפני כן שקצת קולה וארוחת צהרים תמימה עולים לו בסוף החודש כל כך הרבה.

אז מה הם החורים שלכם בתקציב?

נשמח לקרוא את הדוגמאות שלכם ואת התגובות שלכם.

נעמי

כמה זה עולה לנו?

הפעם אני מעלה הרהורים בנוגע לאירועים.

ולאילו אירועים אני מתכוונת? לשמחות אני מתכוונת. ולמה נזכרתי בנושא? כי אני מוזמנת תוך חודש ל – 4 ארועים. כל האירועים האלה משמחים כי מדובר בשמחות משפחתיות, אירוסים, חתונות, בר מצוות. אני אוהבת ללכת לאירועים האלה, כי זאת הזדמנות נהדרת לפגוש אנשים שאני אוהבת וייתכן שמזמן לא פגשתי אותם. יחד עם זאת, צצות כמה בעיות: האחת היא הרגישות שלי לרעש. בהרבה שמחות משמיעים מוסיקה בקולי קולות, מוסיקה מחרישת אוזניים. כנראה שיש איזו אמונה שכמה שיש יותר רעש – יש גם יותר שמחה!

הבעיה השניה שאני נתקלת בה היא התקציב של המתנות: האם לקנות מתנה, או להביא כסף? ומה הסכום שאביא?

לפני שנים רבות, היה פשוט יותר: בעלי השמחה חגגו בפשטות, עם מספר מצומצם יחסית של אורחים. לעיתים הארוע נערך בחצר הבית, והאורחים אפילו הביאו איתם את הכיבוד בנוסף למתנה צנועה כל שהיא. גם כשהתחילו לערוך את השמחות באולמות, עדיין האירועים נערכו בפשטות וגם המתנות שהבאנו לאירועים היו צנועות. לבר מצוות הבאנו לרוב ספרים עם הקדשות אישיות, ולחתונות הבאנו כלי בית שמושיים.

ומה קורה היום? היום עורכים את המסיבות הללו באולמות מפוארים, משקיעים הרבה כסף באירגון, בעיצוב, במוסיקה, בתפאורה ובארוחה. ולבסוף, מזמינים מאות אורחים. האירועים הללו עולים לבעלי השמחה אפילו מאות אלפי שקלים! ויש איזו שהיא ציפייה שהאורחים הנדיבים יביאו כסף שיממן את ההוצאות, ואולי אפילו תישאר יתרה שתספיק להוצאות נוספות. ופעמים רבות זאת ציפייה שלא מתגשמת ובתום הארוע בעלי השמחה נקלעים למינוס ולחובות.

כמו שכתבתי בתחילה, אני אוהבת ללכת לשמחות. אבל תמיד אני מוצאת את עצמי בפני הדילמה, מה להביא כמתנה? הבנתי שכבר מזמן לא כדאי להביא מתנה, שאולי לא תמצא חן בעיני בעלי השמחה, אז עדיף להביא כסף. אז כמה כסף להביא? השמחה נערכת באולם מפואר, מושקע מאוד כאמור, ואני מתחילה לחשב איזה סכום יכסה פחות או יותר את ההוצאות שיש לבעלי השמחה על האירוח שלי. ולהערכתי הרבה פעמים הסכום שמתקבל, גבוהה בהרבה מהתקציב שלי לאירועים. ואז מתגברת הדילמה: אולי לוותר ולהודיע שאני לא מגיעה? ואולי לחרוג מהתקציב ולתת יותר משאני יכולה להרשות לעצמי? ואולי לתת כמה שאני יכולה, אבל להרגיש מבויישת שלא נתתי מספיק?

אני בינתיים החלטתי ללכת עם האמת שלי. אני נותנת כמה שהקצבתי לעצמי בסעיף שנועד לשמחות כי אין ברצוני ואין באפשרותי לממן אירועים יקרים של אחרים. וכמובן שאינני רוצה לחרוג מהתקציב ולהכנס למינוס. אני אגיע בשמחה לארועים ואביא מתנה מכל הלב, בסכום שאני יכולה להרשות לעצמי.

אז איך אתם פותרים את הבעיה התקציבית הזאת? נשמח לקבל הצעות, תגובות ופתרונות משלכם.

נעמי

איך להחליט כיצד להשתמש בכסף שעבדת קשה עבורו

אפשרויות הקניה שלך הן אין סופיות ויש כל כך הרבה פיתויים! התעשייה מוציאה כל כך הרבה על פרסום, חלק מהפרסומים גלויים, וחלקם סמויים. ואין דרך להתעלם או לא להיות מושפע. ואם יש לך מידה מסוימת של משמעת עצמית, אינך יכול להיות בטוח שגם ליתר בני המשפחה יש משמעת מספקת לעמוד בפיתויים. במיוחד המשימה קשה עבור הילדים במשפחה. הם חשופים עוד יותר לפרסומות מפתות והם מפעילים על ההורים לחץ אדיר לקנות להם מותגים "שיש כבר לכל החברים שלהם". הרבה פעמים זה ממש לא פשוט להגיד להם "לא"! יותר מכך, אולי אינך רוצה להגיד "לא" לילדים שלך או לבן זוגך. אולי אתה נמנה על אלו שרוצה לאפשר לבני הבית את כל מה שהם רוצים, בתנאי כמובן שזה בגדר ההגיון.

בסדר. אז קודם כל צריך להחליט מה זה הגיוני ומה הם הגבולות שלך. בשביל להחליט על כך, צריך להתבונן בתקציב החודשי שלך. צריך לבדוק מה נותר מהתקציב, אחרי כל התשלומים הקבועים שאתה רגיל אליהם ולכלול בתקציב סעיף נוסף בשם "מתחשק לי".

ברגע שהחלטת כמה יש לך עבור "מתחשק לי", אפשר לתכנן ולהתמקד על סדרי עדיפויות.

להחליט על סדרי עדיפויות זה קל: צריך רק להחליט אם אני רוצה את המוצר או צריך את המוצר. מוצר שצריכים אותו, הוא מוצר שאי אפשר בלעדיו. מוצר שרוצים אותו הוא מוצר שיהיה נחמד איתו.

כמובן שהמוצר שצריך אותו , תהיה לו עדיפות גבוהה על פני מוצר שרוצים אותו.

ברגע שהחלטת שצריך מוצר מסוים, כדאי לבדוק אפשרויות חלופיות. חלופה יכולה להיות מוצר של חברה מתחרה, או ספק אחר, ועדיין עם אותן תכונות רצויות, ובכל זאת יעלה לכם פחות. תמיד תבדקו את העסקה הטובה ביותר, בעלת האיכות הטובה ביותר, ועם מחיר הגיוני. לעתים קניית מוצר זול עלול לעלות ביוקר, כי יתקלקל מהר וצריך יהיה לקנות חדש תוך פרק זמן קצר. אז כדאי לבדוק ולברר לפני הקניה, אך גם כאן צריך להיות הגיוני אך לא להגזים כי גם זמן שווה כסף.

אם החלטת שהמוצר הוא רק בגדר "רוצה", תבדוק כמה כסף נותר לך בסעיף "מתחשק לי" בתקציב. אם נותר מספיק כסף בסעיף זה, לך על זה, רק תזכור שיישאר לך פחות כסף בסעיף זה לקראת הקניה הבאה של משהו שתרצה. ואולי כששוב תרצה להשתמש בסעיף "מתחשק לי", כבר לא יהיה לך מספיק כסף בסעיף זה. לכן כדאי לשקול היטב, על מה מוציאים וכמה מוציאים מהסעיף הזה.

אולי נראה לך שהתהליך הזה גוזל הרבה זמן. אך טעות בידך. בדרך כלל הפתרון מהיר, כי ברגע שבדקת עם עצמך האם אתה רוצה את המוצר או צריך את המוצר, הבעיה נפתרת.

קנייה נעימה

מינדי

קניות לפח?

לפני שבועות בודדים, קראתי כתבה שציינה ש 12% בממוצע מהקניות שלנו - מגיע אל הפח. הנתון הזה מצד אחד הפתיע אותי, ומצד שני זעזע אותי: התחלתי לחשוב, מה אני קונה כך סתם ולא משתמשת בו. וכמה זה עולה לי? וכמה זה עולה למדינה?

כמובן הנתון הזה הוא סטטיסטי, ויש משפחות שזורקות פחות ויש גם משפחות שזורקות יותר.

אז בואו נבדוק: מה אנחנו קונים ומה אנחנו זורקים. אקח לדוגמה נתון של קניות בסופר. קניה ממוצעת בסופר ובמכולת יכולה להיות בערך 2400 ש"ח לחודש. 12% מסכום זה הוא 288 ש"ח. אז כל חודש בממוצע אני זורקת לפח רק על אוכל 288 ש"ח? ולמה אני זורקת? כי לפעמים קונים מוצרים שלא הספקנו לההשתמש בהם. למשל: אני רוצה להכין סלט כל יום, וקניתי ירקות שיספיקו לשבוע. ובסוף הכנתי סלט רק ארבע פעמים השבוע, והירקות שקניתי התקלקלו ונזרקו. ולפעמים אני משתמשת בחצי קופסת טונה, או בחצי קופסה של רסק עגבניות – והיתר הולך לפח. וקורה גם שהכנתי ובשלתי, אבל חלק מהמזון המבושל פשוט לא נאכל. וגם זה הולך לפח. אולי לא היה טעים מספיק? ואולי מראש הכנתי כמות גדולה מידי? ולפעמים אני קונה מוצרים חדשים שאני לא מכירה, קונה כדי להתנסות במשהו חדש, מתוך סקרנות. אבל ההרגל עושה את שלו, והזמן עובר ואני ממשיכה להכין מה שאני כבר יודעת ורגילה, ולא מגיעה לחידושים. לבסוף המוצר מתיישן, פג תוקפו וגם הוא מוצא את דרכו אל הפח.

ולא רק קניות מזון הולכות לנו לאיבוד או אל הפח. זה קורה גם עם ביגוד. קורה לפעמים שאני רואה בחנות בגד שבאותו רגע מאוד מצא חן בעיני, ובלי לחשוב פעמיים, קניתי אותו. אבל בבית הוא כבר מצא חן בעיני פחות. שמתי אותו בצד ושכחתי להחליף אותו בזמן. ואחרי שנה שנתיים אני מוצאת בארון בגד חדש שלא מתאים לי וכבר אין לי מה לעשות איתו. את הבגד אמנם אעביר הלאה ולא אזרוק לפח, אבל הכסף יצא בכל זאת לשווא מהכיס שלי ומהתקציב שלי. ומה עם נעלים? כמה פעמים כבר קרה לי שקניתי נעלים שהרגישו לי נפלא על הרגל, אבל אחרי שהתחלתי ללכת איתם הם היו מאוד לא נוחות. ואחרי הליכה, כבר אי אפשר להחזיר לחנות, ואני שוב הוצאתי כסף על מוצר שלא אשתמש בו יותר. זה קורה גם עם בגדי ילדים ואפילו עם בגדים לבן הזוג. וגם כאן זה יכול לעלות במהלך השנה לפחות בכמה מאות שקלים.

וכך בחישוב פשוט, אני "זורקת לפח" לפחות 4,000 ש"ח בשנה! האמת, החלטתי שמהיום אני מקפידה לקנות עם רשימת קניות יותר מדויקת. כך אזרוק פחות, אחסוך יותר כסף לעצמי ואשמור גם על הסביבה שלי ועל כדור הארץ שלי, למען עצמי ולמען הילדים שלי.

האם הנושא מוכר גם לכם? האם גם לכם קורה שאתם קונים ולא משתמשים ובסוף זורקים לפח?

אשמח אם תשלחו לנו דוגמאות ורעיונות איך להמנע בעתיד מקניות מיותרות שהולכות לפח.

אפשר להשאיר כאן תגובות או בפייסבוק.....

נעמי

למה התקציב החודשי כל כך חשוב?

למה אנחנו צריכים להיות כל כך מפורטים ולדייק ברישום כל ההכנסות וההוצאות שלנו? האם זה לא מספיק שאנחנו יודעים כמה אנחנו מרוויחים, ולשלוט בהוצאות שלנו?

לא, זה לא מספיק. הידיעה כמה אנחנו מרוויחים ושליטה בהוצאות אינה מספיקה. ולמה? כי שליטה מסוג זה אינה לוקחת בחשבון הוצאות עתידיות, הוצאות שנתיות חד פעמיות (כמו טסט שנתי) והוצאות בלתי צפויות. ובעצם אין דבר כזה הוצאות בלתי צפויות. כי כל הוצאה צפויה, למרות שלפעמים איננו יודעים מתי היא תתרחש. כמו למשל תיקונים של מכשירים חשמליים או צורך בקניית מכשיר חדש, כי הישן כבר לא שווה תיקון. ושליטה בהוצאות בלי תקצוב מתוכנן, גם לא לוקחת בחשבון תוכניות עתידיות, מטרות וחלומות שנרצה להגשים. וכך כשרק שולטים בתקציב בלי תכנון, כל הוצאה "בלתי צפויה", משבשת לנו את התקציב ומכבידה עליו, ואין באפשרותנו לכסות את הקניה הלא מתוכננת. במקרה כזה, או שנאלץ לוותר על ההוצאה, או שנכנס למינוס. לרוב, קשה מאוד לוותר על הוצאה כזאת, והרבה יותר קל להכנס למינוס. במיוחד בגלל שהבנק או מעניקי אשראי אחרים יהיו נדיבים מאוד ויתנו לנו בקלות מסגרת אשראי או הלוואה, כדי שנוכל לרכוש מה שאנחנו כל כך רוצים. אבל מחיר החזר ההלוואה יכול להיות מאוד גבוה, גם פיזי וגם רגשי.

לא להגשים תוכניות וחלומות זאת אפשרות עוד יותר קשה. מה, לא ניסע לחופשה באירופה עם כל המשפחה? מה, לא נעבור מדירת שלושה חדרים לבית פרטי עם ארבעה חדרים וחצר עם גינה? מה, לא נקנה מכונית חדשה וגדולה כדי לנהוג בה בגאווה בשכונה? אין מצב! לא אחרי שהשקענו כל כך הרבה מאמצים בעבודה! אחרי שהקרבנו כל כך הרבה זמן וכסף, לא בא בחשבון שנוותר על המותרות האלה. אנחנו חייבים להציג לראווה לכולם, למה עבדנו כל כך קשה. אנחנו חייבים להראות לכולם בסביבה שלנו שאנחנו מצליחים ומתקדמים בחיים. גם במחיר של לקחת הלוואות כדי לממן את כל המותרות.

כשהרגשות הללו מתעוררים, קשה מאוד לעשות פסק זמן ולבדוק מה תהיינה התוצאות. קשה לחשוב על הערמומיות של החובות ועל טבעם לגדול ולצמוח בלי שליטה. זה נכון, הצלחנו להגשים את התוכניות שלנו, אבל באיזה מחיר? לא מספיק שהבנק עכשיו מחייב את החשבון שלנו כל חודש בהוצאה נוספת כדי לשלם את החוב, יש הוצאות נוספות על ריבית ועמלות יקרות. וההוצאות האלה מקטינות את סכום הכסף הפנוי שיש לנו כל חודש עבור ההוצאות השוטפות. וכך לפתע יש לנו פחות כסף ביום יום עבור צרכים שהתרגלנו אליהם בעבר, כאשר ניהלנו את החשבון בשליטה על ההכנסה, בלי תקציב להוצאות מיוחדות.

כאשר יש לנו תקציב, אנחנו יודעים בדיוק מה ההוצאות שלנו בשגרה. אנחנו יודעים מה אנחנו חוסכים עבור הוצאות עתידיות, ואנחנו יודעים בדיוק מתי יהיה לנו מספיק כסף עבור ההוצאות האלה. מתכננים טיול לאירופה? בודקים כמה הוא עולה, מתחילים לחסוך לקראתו, וברגע שהכסף נחסך – אפשר לצאת לטיול המיוחל. רוצים מכונית חדשה? אין בעיה, מתחילים לחסוך, ובודקים איזה סכום צריך לשים בצד כדי לרכוש מכונית חדשה כל חמש שנים, כמו שעון. נהיה מוכנים לקראת כל אותם הוצאות "לא צפויות", לא תהיינה יותר בלתי צפויות. כאשר נאלץ לקנות מקרר חדש או לתקן את המזגן, הכסף כבר נחסך לשם כך. וכך נוכל לתמוך בכל ההוצאות שלנו ולהגיע לתקופת הפרישה בשקט, בלי דאגות פרנסה. כי ידענו לתכנן. וידע זה כוח.

תכנון וניהול התקציב מאפשר לנו לתכנן סדרי עדיפויות בהוצאות שלנו. אנחנו מחליטים מה חשוב יותר, מה קודם ומה מאוחר יותר. ונפטרים מהבזבוז.

אנחנו עובדים הרבה תמורת הכסף שלנו והסכום שנקבל בתחילת החודש ידוע לנו. לכן כל כך חשוב להשתמש בו בתבונה.

אנחנו צריכים לשלוט בכסף שלנו ולא לתת לו לשלוט בנו!

מינדי

הערמומיות של המינוסים והחובות

כבר זמן רב של כתבתי, ואני מתנצלת על כך. כל כך הרבה דברים קורים בקשר לקורס החדש שאנחנו פותחות בימים אלה, שלא היה זמן לחשוב ולתכנן זמן לכתיבה. אבל עכשיו חזרתי לעצמי ואני רוצה לשתף אתכם בהרהורים ומחשבות שיש לי בנושא המינוס והחובות.

שניהם כל כך חלקלקים וחמקמקים! נדמה שהם החברים הכי טובים שלך. אבל למעשה אלה הם האויבים הגדולים ביותר שלך. כמעט כמו סמים. כי מתמכרים להם. אי אפשר להתחמק מהם ולהתרחק מהם כפי שהיית רוצה. כי הפיתוי כל כך חזק, והתחושה כל כך טובה!

כולנו רוצים לקנות דברים חדשים ויפים. כולנו רוצים את כל התענוגות, הקטנים והגדולים. והדרך הקלה והמהירה ביותר להשיג אותם זה לקחת הלוואה בבנק. והבנק מוכן לתת לנו את הכסף בנדיבות. ומה אנחנו אומרים לעצמנו? "זה רק זמני”, "בקרוב ארויח הרבה יותר או אקבל סכום כסף שאני מצפה לו, ואז אחזיר את כל החוב לבנק". או: "אני כבר במילא בחובות, אז אגדיל עוד קצת את החוב, מה זה כבר משנה". אז אנחנו אומרים לעצמנו דברים כאלה ואחרים, ומעגל החובות האין סופי רק גדל ומתרחב, ואין לו סוף.

והלחץ עלינו הולך ומתגבר. אנחנו לא מצליחים להרויח יותר, או מרויחים יותר אבל גם ההוצאות גדלות בהתאם. וסכום הכסף הגדול שציפינו לו, לא מגיע, או מגיע אבל השותף שלנו ממס הכנסה לקח חלק גדול יותר ממה ששיערנו.

והלחץ עלינו מתגבר. אנחנו מתחילים לסבול מכאבי ראש, בעיות עיכול, לחץ הדם עולה, אי אפשר להירדם בלילה. עוד ועוד מלחמות וחילוקי דעות עם בן הזוג, עם הילדים, עם ההורים. גם בעבודה הלחצים מתגברים. עכשיו יש תחושה של תקיעות בעבודה, המשימה היחידה היא המשכורת הבאה, וההנאה מהעבודה נעלמה כלא היתה.

ככל שאני ממשיכה, המצב ממש מזכיר לי התמכרות. מפחיד! איך הגענו למקום המפחיד הזה? ואיך יוצאים מהמקום הנוראי הזה?

התשובה לכך פשוטה ביותר וגם קשה ביותר: מפסיקים מיד! ממש כמו בסמים! פשוט עוצרים . לא, זה לא קל. הנסיגה לא קלה, אבל היא הדרך היחידה.

פשטו מפסיקים להוציא יותר כסף ממה שמרויחים! לומדים את החוקים המוכחים של ניהול כספי נכון, מצטרפים לקבוצת תמיכה (כמו 12 הצעדים בהתמכרויות), ורוכשים השכלה פיננסית.

כלכלה בריאה היא קבוצת התמיכה שלך. צריך רק להיות מוכנים לעשות את השינוי. הויתור על החובות אינו קל, אבל בעזרת הכלים הנכונים ובעזרת תמיכה מתאימה, אפשר לעצור את ההתמכרות ולהצליח.

מינדי