מינוס – ואיך מתגברים עליו

משפחות רבות בישראל חיות במינוס. חלק חיות במינוס רק מידי פעם, או רק בחלק מהחודש. זאת עוד מחלה קלה. ויש משפחות שחיות במינוס כרוני, כל החיים. ובגלל שהבנק מאשר להם מינוס שהוא גבוה לפעמים פי 3 ואפילו פי 4 מגובה המשכורת או ההכנסה הכוללת של שני בני הזוג, המינוס גדול מהמשכורת וכך גם ביום קבלת המשכורת, החשבון נשאר במינוס, ואפילו במינוס גבוהה. וכל עוד המינוס לא חורג מהמסגרת, הבנק לא מטריד אף אחד. והמשפחות חיות עם המינוס הזה בשלום, וממשיכות להתנהל איתו בלי בכלל לקחת בחשבון כמה המינוס הזה עולה להם.

והמינוס הזה כבר הופך לחלק מהשגרה, ובכלל למה זה מפריע? אני שומעת לפעמים אנשים אומרים: מה איכפת לי? כל עוד הבנק מאשר, אני מנצל את המסגרת. מה אני, פראייר? הבנק נותן, אני לוקח. מה יש לי לדאוג, שהבנק ידאג. ועוד אמירות דומות. והאמת, לפני שנים גם אני התנהלתי במינוס ודיברתי כך. אבל באיזה פינה בלב הבנתי שזה לא נכון להתנהל כך. לא הייתי שלמה עם המינוס. והתחלתי גם לעשות חשבון, כמה זה עולה לי, המחלה הזאת, המינוס הזה. והבנתי שהבנק לא נותן לי מסגרת אשראי רק בגלל העיניים היפות שלי. הבנתי שהבנק מרוויח יפה מאוד מהמינוס שלי. והרווח של הבנק מהמינוס שלי זה ההפסד שלי. ויום אחד החלטתי שדי, אינני רוצה יותר לשלם ריביות גבוהות על המינוס, אינני רוצה יותר להיות פרה חולבת עבור הבנק. אבל לא ידעתי מה לעשות. כי כל מה שעשיתי עד עכשיו לא הועיל. וכך עבר עוד זמן יקר, יקר כי המשכתי לשלם לבנק עבור המינוס כסף שיכול היה להיות שלי. כי בעצם המינוס מקטין את ההכנסה נטו. ושכירים רבים שובתים ונלחמים על הגדלת המשכורת, אבל לא שמים לב שחלק מההכנסה נטו הולך לבנק. לא חבל?

וככל שההכנסה גדלה, גדל גם המינוס, וגדלה ההוצאה על המינוס. אם תעשו חשבון כמה כסף עולה לכם המינוס, תבינו שהוא עולה לכם עשרות אלפי שקלים במהלך השנים! בכסף הזה יכולתם לצאת לכמה טיולים בחו"ל במהלך השנים, או לקנות מכונית או לממן לימודים גבוהים לעצמכם או לילדים שלכם, ועוד. ןהגיע היום שקבלתי החלטה לשנות את ההתנהלות עם כסף ולצאת מהמינוס. להגדיל את הנטו בלי להילחם על הגדלת ההכנסות. ואפשר לעשות זאת, בצעדים קטנים, בקלות יחסית ועם הרבה מודעות ותשומת לב ובעיקר – בעקביות! ולהפוך את השינויים להרגל לכל החיים. כי לבנות תקציב מאוזן ולהתנהל על פיו זה לא משהו זמני, זה משהו שצריך להשאר לתמיד. זה הרגל לכל החיים. לעשות שינויים הדרגתיים, לאורך זמן, ולהתמיד. והדגש הוא על "פעולה". בלי פעולות אקטיביות לא יקרה כלום.

וכאשר התקציב מאוזן, לפי הערכים והצרכים שלך, אפשר סוף סוף לנשום לרווחה, להתחיל לחסוך כסף, להגשים חלומות ולחסוך לגיל פרישה.

אני הצלחתי – גם אתם יכולים!

בהצלחה!

נעמי

לג בעומר – מדורות

בימים אלה חגגו את ל"ג בעומר. ימים רבים לפני החג, כבר הילדים מתחילים לאסוף עצים, קרשים וכל מה שאפשר להעלות באש.

אני מביטה בילדים ונזכרת איך פעם כילדה גם אני אהבתי את החג ואת המדורות שמאפיינות את החג. ואיזה כיף היה להכניס תפוחי אדמה למדורה ולחפש אותם בין הפחמים מאוחר יותר. ואיזה טעם נהדר היה לתפוחי האדמה האלה....

והיום אני מתבוננת שוב במדורות וקשה לי להמנע מלחשוב על דברים נוספים. קודם כל אני סוגרת היטב את כל הפתחים אצלי בבית, כי בערב ל"ג בעומר ריח המדורות והפיח חודרים לכל פינה והריח לא ממש מלהיב. אך מלבד הריח, זיהום האויר בלילה הזה נוראי. גם למחרת בבוקר אפשר עוד לראות את הפיח באויר. לוקח לו זמן עד שהוא שוקע. ומלבד זיהום האויר, גם זיהום הסביבה קשה. המדורה אמנם מכלה את כל העצים, אבל מה עם כל יתר החומרים שהגיעו למדורה ולא עלו באש? אפשר למצוא באיזור שקיות ניילון לרוב, בקבוקי פלסטיק, ועוד ועוד. אפילו עגלות שנלקחו מהסופר והושארו במקום, כי היה נוח להביא בהם את העצים למדורה, אבל אף אחד כבר לא טורח להחזיר אותם למקום. אז הנזק לסביבה גדול. אבל יש גם נזק לכיס: מלבד תפוחי האדמה שנשרפים במדורה, מביאים עוד הרבה כיבודים נוספים. ממתקים, חטיפים, פיצות, שתיה תוססת וגם נקניקיות ובשרים אחרים. האם מישהו כבר עשה חשבון כמה עולה לו ל"ג בעומר? ובמיוחד כאשר יש כמה ילדים בבית?

אני לא חושבת שצריך להפסיק לחגוג ולהפסיק להדליק מדורות. אבל אני חושבת שצריך גם לבדוק מה בריא עבור הילדים שלנו ולתקציב המשפחתי שלנו וגם לסביבה האקולוגית שלנו.

ומה דעתכם?

נשמח לתגובות.

עצמאות כלכלית – אם תרצו אין זו אגדה

יום העצמאות קרב ובא, ולקראת החג הלאומי החשוב ביותר עולים בי הרהורים. קודם כל מה פירוש המילה "עצמאות"? עצמאות בעיני היא חוסר תלות באחרים. אם זאת מדינה – הקיום שלה לא תלוי במדינות אחרות. מדינה עצמאית מסוגלת לכלכל את עצמה ולדאוג לרווחת תושביה, לידאוג להם לקורת גג, למזון, להשכלה, ולבטחון אישי. כמובן אנחנו חיים היום בעולם שהופך להיות קטן יותר ויותר, ומדינות רבות בעולם תלויות בחסדי מדינות אחרות. גם מדינת ישראל בעצם לא עצמאית לגמרי, היא תלויה בחסדי מדינות עשירות אחרות, בימינו בעיקר בחסדי ארה"ב. אך לכל מדינה יש שאיפה להיות עצמאית ובלתי תלויה באחרים, ומדינת ישראל שואפת לכך ולכן כמדינה היא מפתחת תעשיות ומגדילה את הייצוא כדי, כדי להרויח יותר ולהיות עצמאית יותר.

הרצל, חלם על מדינה ליהודים, ובערך 50 שנה אחרי החלום שלו קמה המדינה. וזה אחרי שואה נוראית.

וכמו המדינה, כך גם משפחות בישראל שואפות להיות עצמאיות, לעמוד על הרגליים ולא להיות תלויים באחרים. אך מה קורה בפועל? בפועל 70% מתושבי המדינה חיים במינוס! ורבים מהם חיים במינוס כרוני. המינוס הוא בעצם הלוואה חד פעמית שלוקחים מהבנק, אבל שלא כמו הלוואה, שידוע מתי היא מסתיימת וכמה היא עולה, המינוס אינו מסתיים לעולם אצל משפחות רבות. ולא רק שאינו מסתיים, הוא אף גדל וגדל עם השנים. ויחד עם גידול המינוס, גם ההוצאה על המינוס גדלה, ועם הזמן המשפחה משתעבדת לבנק, למינוס, לכרטיסי האשראי, להלוואות.... וכמה זה עולה למשפחה? מינוס כרוני שנמשך עשרות שנים, עולה עשרות אלפי שקלים ובמינוסים גבוהים יכול אף להגיע למאות אלפי שקלים! רק מה, רוב האנשים פשוט עוצמים עיניים ולא רוצים לבדוק מה המחיר שהם משלמים. ולא רק בכסף, גם בבריאות. כי כשחיים במינוס ומגדילים אותו מידי פעם, ויחד עם זאת גם קונים בתשלומים מרובים בכרטיסי אשראי, מגיע הרגע שבו החובות מתחילים להכביד, גורמים ללחץ ריגשי, שהופך ללחץ פיזי, שהופך למחלות...

ובמקום להיות משפחה עצמאית, שפועלת כרצונה ולטובתה, ומגשימה בכספה את החלומות והשאיפות שלה, המשפחה משתעבדת לפרסומות, לכרטיסי אשראי, לחובות ולבנקים. ובמקום לחוות חירות כלכלית ורווחה, חווים תסכול, מתח ומחסור.

אז החדשות הטובות הן שאין צורך לחוות משבר רציני כדי לרפא את מחלת המינוס. אני אופטימית ויודעת שאפשר להתנהל אחרת. כי גם אני הייתי חולה במחלה הזאת והצלחתי לצאת לעצמאות כלכלית. אז ברור לי שאפשר אחרת! כל מה שצריך זה לקבל החלטה לעשות שינוי בחשיבה ובפעולות! כן, חשיבה לבד לא תעזור. גם פעולות לבד לא יועילו. צריך להתחיל בחשיבה, מה כן רוצים! וכשיודעים מה כן רוצים, צריך להתחיל לעשות את הפעולות שמובילות אל הפתרון. וזה לא צריך לקחת 50 שנה! זה תהליך מהיר ועוצמתי. ומי שלא יודע לעשות זאת לבד, יכול לבקש עזרה כי יש מומחים שיכולים לעזור. אפשר וצריך ללמוד מאלה שהצליחו. וכשמבקשים עזרה מגורם חיצוני, ייתכן שזה עולה כסף, אבל לעומת מחיר המינוס הנצחי זה כסף קטן ושווה כל אגורה!

ולסיום – אני מאחלת לכולכם להיות עצמאיים! כי מגיע לכם לחיות בנחת, לחיות ברווחה, להגשים חלומות ולחיות בלי חובות!

בהצלחה בדרך לעצמאות כלכלית פרטית, משפחתית ומדינית.

מה המחשבות והפעולות שעליך לעשות כדי לרפא את מחלת המינוס? נשמח לקבל הצעות שהצליחו לכם.

נעמי

חג הפסח מתקרב במהירות

חג הפסח הוא גם חג החירות.

ואני חושבת לעצמי, מהי בכלל חירות?

לפי הסיפור של יציאת מצרים, החירות היא יציאה מעבדות. בני ישראל חיו בעצם בגלות במצרים, ומלך מצרים פרעה העביד את בני ישראל בעבודה קשה תמורת שכר זעום. משה, בעזרת האלוהים כמובן, הצליח להוציא את בני ישראל ממצרים והביא אותם לארץ כנען. הוא הוציא אותם מארץ לא להם שבה עבדו קשה עבור מישהו אחר, לארץ שלהם בה הם אמורים לעבוד עבור עצמם.

אבל לדעתי הסיפור לא כל כך פשוט. קודם כל היה כאן תהליך שלקח 40 שנה! והיו בזמן הזה הרבה קשיים ואתגרים שבעצם לא הסתיימו כאשר הגיעו לארץ המובטחת. כי גם כשהגיעו כבר לכנען, הצטרכו לכבוש את הארץ וגם אחרי הכיבוש לא תמיד זכרו כיצד צריך לנהוג וכאשר לא נהגו כראוי, הגיעו העונשים.

למה הדבר דומה בעיני? העבדות של בני ישראל במצרים משולה בעיני לעבדות של היום. רק היום העבדות היא לא למלך בשר ודם אלא העבדות היא לטכנולוגיה, למותרות , לרצון להשיג יותר מהר, יותר טוב, יותר ממה שיש לשכנים שלנו. וכל זאת אפשר להשיג רק בעזרת כסף. אז הכסף הפך להיות הרבה פעמים מטרה בפני עצמה. רוצים להרויח עוד כסף כדי להשיג עוד ועוד מוצרים חומריים. והפתויים גדולים וקשה לעמוד בקצב ההוצאות וכך מתחילים את המינוס ואחר כך גם מגדילים אותו ולוקחים הלוואות לכיסוי המינוס, ופותחים תוכניות חיסכון כדי להקטין את המינוס וחוזר חלילה. ונכנסים למעגל אין סופי של מרדף אחרי הכסף שאף פעם לא מספיק לכל הרצונות שלנו. אז למה אנחנו משעבדים את עצמנו היום? המלך היום הוא הכסף ואנחנו משתעבדים לו. והצלחה נמדדת בכמה כסף אנחנו מרויחים. ומה קורה עם האושר? האם המרדף אחרי הכסף גם מקנה לנו יותר אושר? ויותר מזה, האם יותר כסף מקנה לנו בכלל תחושה של עושר? הרבה פעמים מרויחים יותר אבל גם מוציאים יותר ותחושת החסר עדיין קיימת. אז מרויחים יותר, מוציאים יותר ואין תחושת אושר ואין תחושת עושר.

אז מה עושים? עושים שינוי בתפיסה ועושים תהליך. והוא לא צריך לקחת 40 שנה. אבל כן, זה לוקח קצת זמן. צריך להשתחרר מהעבדות לכסף ומהרדיפה אחרי הכסף. להבין שהכסף הוא רק אמצעי ולא המטרה. אם נדע להשתחרר מכל הפרסומות ומכל הפיתויים שמסביב, אם נדע להתמקד בדברים החשובים לנו באמת, נשקיע יותר מחשבה ואנרגיה בבני הזוג שלנו, במשפחות שלנו, בחברים שלנו, ייתכן שנהיה מאושרים יותר וייתכן שאפילו נרגיש עשירים יותר

כי הכסף כבר לא יהיה במרכז ולא נרגיש צורך לקנות כל דבר ולהשיג כל דבר.

אז שיהיה חג שמח, חג של יציאה מעבדות לחירות ושנזכה להרגיש גם עשירים וגם מאושרים.

בנוסף, אנחנו רוצות לתת לכם מתנה לחג פסח: הקלתה של הסמינרשת שלנו על

הכנות לחג. איך להוריד הוצאות בתקופת הפסח

תהנו ותגיבו למטה !

להסתכל לפיתוי בעיניים

כיצד עושים זאת? כיצד אפשר להביט לפיתוי בעיניים, ולא להכנע? זה לא קל, ואין פתרון פשוט.

הבוקר הלכתי למפגש רישות של "עסקים עושים עסקים". היו שם משתתפים רבים, וחלק מהם הביאו למפגש מוצרים נהדרים למכירה. מה שהכי פיתה אותי היו משחקי חשיבה לילדים, תכשיטים מחרוזי זכוכית ואביזרים לעיסוי. הו מוצרים נוספים למכירה, אבל תודה לאל יתר המוצרים לא עניינו אותי ולא פיתו אותי כמו המוצרים שהזכרתי קודם.

למה שלושת המוצרים שהזכרתי פיתו אותי כל כך? טוב, אתחיל עם משחקי החשיבה. אני אוהבת משחקי חשיבה ולילדים שלי יש ארון מלא במשחקים כאלה. ותאמינו לי, אנחנו אוהבים לשחק בהם. תמיד כשהילדים מציעים לי להשתתף במשחקי לוח או משחקי חשיבה, אני שמחה להצטרף. ולמרות שהילדים שלי כבר לא כל כך קטנים, אנחנו מוצאים את עצמנו מתיישבים לשחק משחקי חשיבה כמה פעמים בשבוע.

תכשיטי הזכוכית פיתו אותי פחות על רקע רגשי, אבל עדיין הרגשתי ממש רצון עז לקנות אותם. בני בן 12 ובנות הכתה שלו חוגגות השנה מסיבות בת מצווה. האופנה עכשיו היא לתת כסף במקום מתנה. הבן שלי עומד על כך שניתן כסף, אבל אני מעדיפה לתת מתנה. לדעתי מתנה פיזית היא יותר אישית ויש לה יותר משמעות עבור הנערה. לעומת זאת כסף במקרה הטוב יכנס לבנק לחיסכון אך ברוב המקרים הוא נועד לכיסוי ההוצאות של מסיבת בת המצווה. כמו כן כאשר נותנים כסף כמתנה יש תחושה של תחרות, ולמחרת תמיד עולה השאלה: כמה כסף הבאת מתנה? ואת בת המצווה שואלים: כמה כסף קיבלת? זה לא מתאים לי. אני חיפשתי תכשיט יפה שיתאים לתקציב המתנות שלי עבור נערות בגיל בת מצווה. ואני חושבת שמצאתי סוף סוף מתנה שמתאימה לתקציב שלי.

המוצרים הנוספים שפיתו אותי היו האביזרים לעיסוי. מי שפיתח את המוצרים הדגים את אחד מהם עלי וזה הרגיש נפלא. במאמץ פיזי קל קיבלתי עיסוי נהדר!

עכשיו הייתי ממש בבעיה. הפיתוי היה גדול. כל המוצרים שמצאו חן בעיני התאימו גם לערכים שלי: הם נגעו בחינוך, במשפחה ובאהבה שלי לעצמי. אז מה כבר יכולתי לעשות כדי לעמוד בפני הפיתוי?

אז קודם כל לקחתי נשימה עמוקה וחשבתי לעצמי, שאינני חייבת להחליט ברגע זה על הרכישה. החלטתי לדבר עם אנשי המכירות, לאסוף עוד אינפורמציה על המוצרים ועל המחירים, הודיתי למוכרים וישבתי עם עצמי במשך כמה דקות. בזמן הזה שאלתי את עצמי האם יש לי באמת צורך במוצרים הללו? אם התשובה חיובית, השאלה הבאה היא האם יש לי תקציב עבור הקניות הללו.

אם גם הפעם התשובה חיובית, אפשר כמובן לקנות את המוצרים. זה קל, נכון?

ומה אפשר לעשות כשהתשובה לעצמי היא שלילית? כלומר, או שאינני זקוקה למוצרים או שאין לי כרגע תקציב פנוי? גם כאן התשובה קלה אבל דרושה משמעת עצמית. ואם אני באמת צריכה את המוצר אני יכולה עכשיו להתחיל לחסוך כדי שאוכל לרכוש אותו בעתיד. אפשר גם לארגן את התקציב קצת אחרת בתקופה הקרובה כדי להגיע מהר יותר לסכום הנדרש עבור המוצר שאני כל כך רוצה.

יש עוד שתי אפשרויות: 1 ייתכן שאגלה שלא שווה לי כל כך להתאמץ לרכוש את המוצר כי הוא לא באמת מה שחשבתי ואחליט לוותר עליו. 2 ייתכן שאמצא תחליף טוב שיתאים לצרכים שלי לא פחות והוא עולה פחות, ומתאים יותר לתקציב שלי.

ובכן, מה לדעתכם עשיתי לאור הפיתוי שעמדתי בפניו?

מינדי

מי מכיר את החורים בתקציב?

אני פוגשת הרבה אנשים שחיים במינוס. הרבה פעמים הם לא מבינים איך נקלעו למינוס. הם עובדים, אפילו מרוויחים היטב, יש משכורת טובה, יש הכנסות, ובכל זאת הכסף אף פעם לא מספיק. משהו קורה, והכסף נעלם עוד לפני שנגמר החודש, עוד לפני שמקבלים את המשכורת הבאה. ועולה השאלה: לאן נעלם כל הכסף?

הם מאוד רוצים לשנות את המצב, לצאת מהמינוס, אבל לא יודעים איך לעשות את השינוי. הם מנסים – ולא מצליחים.

אז בכל זאת, איך אפשר לצאת מהמינוס? מה הסוד? הסוד הוא קודם כל לגלות "להיכן נעלם הכסף"! יש סכומים שקל מאוד לגלות אותם: יודעים כמה עולה לנו כל חודש הדיור, יודעים שיש חשבונות קבועים על חשמל, על תקשורת, על דלק וכו'. ויודעים גם שאחרי כל התשלומים הקבועים האלה, יש עוד כסף שצריך להספיק עבור עוד הוצאות שונות. אבל העובדות מלמדות שהכסף לא מספיק עבור כל ההוצאות, והמינוס כל חודש רק גדל. וגם התסכול גדל וגם הדאגות מתרבות. אז לאן בכל זאת נעלם הכסף? אמא שלי אומרת שהכסף פשוט נוזל בין האצבעות. ואני אומרת: יש חורים בתקציב. והכסף נוזל דרך החורים האלה, ואנחנו אפילו לא יודעים לאן הוא נוזל.

אז כדי לפתור את בעית המינוס, קודם כל צריך לזהות את החורים הללו. כל עוד לא מודעים לאן בורח הכסף, אי אפשר לשנות ולשפר את המצב. הנה כמה דוגמאות: אשה עצמאית ומצליחה, מרויחה כל חודש סכומים יפים ביותר, ובכל זאת נמצאת במינוס. אחד החורים אצלה היה בתי קפה: היא נוסעת הרבה ברחבי הארץ והיא אוהבת לעצור בדרך לשתות קפה. היא עושה זאת פעמיים שלוש במהלך היום, נהנית מקפה טוב, וממשיכה לפגישה הבאה. רק כאשר התחילה ליבדוק את התקציב, היא גילתה שעל הקפה היא מוציאה 850 ש"ח כל חודש. ולפני כן היא בכלל לא העלתה בדעתה שהיא משלמת כל כך הרבה על הקפה בדרך.

דוגמה נוספת: גבר שעובד כשכיר ומרויח משכורת יפה. כל יום בדרך לעבודה ובחזרה הביתה הוא קונה פחית קולה ומשלם עבורם 16 ש"ח, ובצהריים הוא קונה לעצמו ארוחת צהריים שעולה לו 40 ש"ח. כלומר, כל יום על אוכל ושתיה הוא מוציא 56 ש"ח. זהו חור בתקציב שמסתכם במהלך 20 ימי עבודה בסכום של 1120 ש"ח. וגם הוא לא תיאר לעצמו לפני כן שקצת קולה וארוחת צהרים תמימה עולים לו בסוף החודש כל כך הרבה.

אז מה הם החורים שלכם בתקציב?

נשמח לקרוא את הדוגמאות שלכם ואת התגובות שלכם.

נעמי

כמה זה עולה לנו?

הפעם אני מעלה הרהורים בנוגע לאירועים.

ולאילו אירועים אני מתכוונת? לשמחות אני מתכוונת. ולמה נזכרתי בנושא? כי אני מוזמנת תוך חודש ל – 4 ארועים. כל האירועים האלה משמחים כי מדובר בשמחות משפחתיות, אירוסים, חתונות, בר מצוות. אני אוהבת ללכת לאירועים האלה, כי זאת הזדמנות נהדרת לפגוש אנשים שאני אוהבת וייתכן שמזמן לא פגשתי אותם. יחד עם זאת, צצות כמה בעיות: האחת היא הרגישות שלי לרעש. בהרבה שמחות משמיעים מוסיקה בקולי קולות, מוסיקה מחרישת אוזניים. כנראה שיש איזו אמונה שכמה שיש יותר רעש – יש גם יותר שמחה!

הבעיה השניה שאני נתקלת בה היא התקציב של המתנות: האם לקנות מתנה, או להביא כסף? ומה הסכום שאביא?

לפני שנים רבות, היה פשוט יותר: בעלי השמחה חגגו בפשטות, עם מספר מצומצם יחסית של אורחים. לעיתים הארוע נערך בחצר הבית, והאורחים אפילו הביאו איתם את הכיבוד בנוסף למתנה צנועה כל שהיא. גם כשהתחילו לערוך את השמחות באולמות, עדיין האירועים נערכו בפשטות וגם המתנות שהבאנו לאירועים היו צנועות. לבר מצוות הבאנו לרוב ספרים עם הקדשות אישיות, ולחתונות הבאנו כלי בית שמושיים.

ומה קורה היום? היום עורכים את המסיבות הללו באולמות מפוארים, משקיעים הרבה כסף באירגון, בעיצוב, במוסיקה, בתפאורה ובארוחה. ולבסוף, מזמינים מאות אורחים. האירועים הללו עולים לבעלי השמחה אפילו מאות אלפי שקלים! ויש איזו שהיא ציפייה שהאורחים הנדיבים יביאו כסף שיממן את ההוצאות, ואולי אפילו תישאר יתרה שתספיק להוצאות נוספות. ופעמים רבות זאת ציפייה שלא מתגשמת ובתום הארוע בעלי השמחה נקלעים למינוס ולחובות.

כמו שכתבתי בתחילה, אני אוהבת ללכת לשמחות. אבל תמיד אני מוצאת את עצמי בפני הדילמה, מה להביא כמתנה? הבנתי שכבר מזמן לא כדאי להביא מתנה, שאולי לא תמצא חן בעיני בעלי השמחה, אז עדיף להביא כסף. אז כמה כסף להביא? השמחה נערכת באולם מפואר, מושקע מאוד כאמור, ואני מתחילה לחשב איזה סכום יכסה פחות או יותר את ההוצאות שיש לבעלי השמחה על האירוח שלי. ולהערכתי הרבה פעמים הסכום שמתקבל, גבוהה בהרבה מהתקציב שלי לאירועים. ואז מתגברת הדילמה: אולי לוותר ולהודיע שאני לא מגיעה? ואולי לחרוג מהתקציב ולתת יותר משאני יכולה להרשות לעצמי? ואולי לתת כמה שאני יכולה, אבל להרגיש מבויישת שלא נתתי מספיק?

אני בינתיים החלטתי ללכת עם האמת שלי. אני נותנת כמה שהקצבתי לעצמי בסעיף שנועד לשמחות כי אין ברצוני ואין באפשרותי לממן אירועים יקרים של אחרים. וכמובן שאינני רוצה לחרוג מהתקציב ולהכנס למינוס. אני אגיע בשמחה לארועים ואביא מתנה מכל הלב, בסכום שאני יכולה להרשות לעצמי.

אז איך אתם פותרים את הבעיה התקציבית הזאת? נשמח לקבל הצעות, תגובות ופתרונות משלכם.

נעמי