ללכת לאופרות בחינם!

בבית ההורים אהבו לשמוע מוזיקה מכל הסוגים: חזנות, רוק, שירים עבריים וגם אופרות. בזמנו ההורים שלי עוד קנו "תקליטים שחורים", בהתחלה הם ניגנו רק שתיים שלוש דקות, אחר כך היו כבר תקליטים ארוכים יותר. ואני אהבתי להקשיב למנגינות ולזמרים לקולות ולצלילים וגם למילים.

ומאז ועד היום אני חובבת אופרות... רק מה, ללכת לאופרה זה סיפור יקר. אז רוב הזמן אני מסתפקת בהאזנה. היום כבר אין צורך להקשיב לאופרה מעל גבי תקליט שחור וחורק. הזמנים השתנו והיו לי בבית אופרות על טייפים, ואחר כך היו לי אופרות על דיסקים ועכשיו כבר יש לי אופרות ב- DVDשאפשר לא רק להקשיב להן אלא גם לראות את כל ההצגה, לערב את כל החושים.

ובכל זאת אין כמו הצגה חיה על במת האופרה!

ואז מידי פעם אני מתבשרת על "אופרה לעם", בפארק גדול במקום מרכזי בארץ, העירייה מארגנת ארוע להמונים ומזמינה את הקהל לצפות באופרה בחינם. ואז אני מתחילה להתלבט: האם ללכת לארוע? אמנם הכניסה חופשית, אבל.... מה אבל? הארוע מושך הרבה אנשים, כנראה יש עוד חובבי אופרות בארץ ואני לא היחידה. אז יהיה דוחק, יהיו פקקים, וכשכבר אגיע, אין מספיק כסאות, אז יושבים על הדשא או צריך לסחוב מחצלת מהבית. ומה עם אוכל? צריך לצאת כבר שעות לפני תחילת ההופעה, ואמנם בדרך כלל יש באיזור דוכני אוכל, אבל גם בהם יש דוחק והאוכל בדרך כלל מסוג מזון מהיר שאני לא אוהבת...

בסופו של דבר אני לא עומדת בפתוי ומחליטה לצאת לדרך. ואני נערכת לארוע כמו אל יציאה לפקניק. איזה כיף, יוצאים לפקניק! מכינים כריכים בריאים כמו שאני אוהבת, מכינים ירקות ופירות ושתיה לדרך. וכמובן לא שוכחים גם מחצלת. וכשמתכוננים כמו שצריך, הכל עובד כמו שעון: עדיין הפקקים בדרך סבירים (מתי אין פקקים), מצאתי חניה יחסית בקלות, במרחק קצר לארוע. ואפילו מצאתי עוד כסאות פנויים במקום טוב שממנו ראיתי את המופע. ואיך שאני נהניתי!

כשהגעתי הביתה חשבתי לעצמי שכמו שתכננתי את היציאה המוצלחת לארוע, כך צריך גם לתכנן את התקציב המשפחתי: להחליט מה אני רוצה, לדאוג לתכנון מוקדם ומדוקדק של כל מה שנחוץ (כמה כסף לשים בצד עבור המוצר שאני רוצה), ולקנות אותו לפני הדוחק הגדול, כי בשיא הלחץ בדרך כלל גם המחיר עולה...(מזגנים בקיץ, תנורים בחורף, וכו').

נשמח לשמוע מכם רעיונות שלכם איך אתם מתכננים קניה של מוצר שנחשב ל"פינוק", ומשיגים אותו בזמן הנכון ובמחיר הנכון.

נעמי

אפשר בלי מזגן?

הרהורים על קיץ ועל חופש
הנה הגיע הקיץ. הוא הגיע באופן רשמי ב- 21.06, שהוא היום הארוך ביותר בשנה. ובאופן רשמי הוא יסתיים ב- 21.09., שהוא יום השוויון, כלומר אורך היום והלילה זהים. אבל באופן לא רשמי, החום הגדול והמעיק מתחיל עוד הרבה קודם.

מי לא מכיר את החמסינים שמתחילים באביב, כבר בעונת המעבר? והחום ממשיך גם בעונת המעבר הבאה, כביכול בסתיו. בקיצור, אצלנו הקיץ ארוך מאוד, תקופות המעבר קצרות מאוד וכמעט לא קיימות, וגם החורף מתעתע בנו. הרבה פעמים לא יורד מספיק גשם (זוכרים את הכנרת?) ולא קר מידי. אני זוכרת הרבה ימי שמש חמימים גם במהלך החורף ופעמים רבות אני מפעילה את המזגן ברכב כדי לצנן מעט את האויר החם.

אז מה עושים?

מחפשים דרכים להקל על החום. אני זוכרת זמנים כשהייתי ילדה, היה לנו פטנט בבית: היינו שוטפים את הריצפה מבלי ליבש אותה, והיינו תולים כביסה רטובה בחדר ונותנים לה להתייבש באופן עצמאי או מול מאורר. זה עזר לקרר מעט את האויר ולהקל על תחושת החום. גם השתדלנו לפתוח חלונות ודלתות בכיווני אויר שונים כד להגביר את תנועת הרוח בבית. וכמובן, בכל הזדמנות אפשרית השתדלנו לנסוע לים או לבריכה. הטבילה במים תמיד עוזרת לתחושה הטובה.
ומה עושים היום?

היום אנחנו סוגרים היטב את הבית, חלונות ודלתות. ומדליקים את המזגן לשעות רבות. ויוצאים מהבית אל הרכב הממוזג ואל הקניון הממוזג ואל הבנק הממוזג... וכשהילדים בחופשה, יוצאים איתם לבילויים. והיכן מבלים? שוב, בכל המקומות הממוזגים. בעיקר בקניונים. ובבתי הקולנוע.
ובכל המקומות האלה, המיזוג עובד במלוא העוצמה והטמפרטורה בהם קרה יותר מאשר בחורף. אני יוצאת מהבית ולוקחת איתי תמיד צעיף או חולצה ארוכת שרוולים כדי לא לקפוא מקור. ואני שואלת את עצמי האם הקרור המוגזם הזה נחוץ? ולמי הוא מועיל?

הפעלת המזגנים הללו במלוא העוצמה עולה לנו ביוקר, לא רק בכסף אלא גם בזיהום הסביבה. וזיהום הסביבה מגביר את אפקט החממה. ואפקט החממה גורם להתחממות הקרחונים ולהמסתם, וגורם לעליית מפלס האוקיינוסים בעולם, ולהכחדה של זנים נדירים של בעלי חיים, ועוד ועוד... ואני תוהה ביני לבין עצמי, איזה עולם אני משאירה אחרי לילדים שלי ולנכדים שלי.
היום כדי להקל עליהם את החום, אני מפעילה מזוג מוגזם, ובעוד כמה שנים הם מתבגרים וכבר אינני יודעת אם יצליחו לקרר את העולם, ואם יהיה להם מספיק מים והיכן יוכלו לגור, כי אולי כל ערי החוף בעולם כבר יהיו מוצפים!

אז איך אפשר לעצור את הטירוף?

אולי כולנו צריכים להיות קצת יותר מודעים לא רק לרגע הזה, אלא גם להיות מודעים לנזקים שאנחנו גורמים לעולמנו? ואולי אנחנו עדיין יכולים לשנות ולתקן חלק מהנזקים?
אשמח לתגובות ולרעיונות, כיצד ביחד נשמור על עולם טוב יותר, עבורנו ועבור הבאים אחרינו.

נעמי

איך לחסוך 22,440 ש''ח בשנה?

בואו נדבר קצת על איך נראה פעם יום עבודה רגיל שלי.

* מתעוררת מאוחר, מכינה את הילדים ואת עצמי ליום שהחל, ומביאה אותם לביה''ס ברגע האחרון.
* בגלל שהייתי מאחרת בדרך כלל ולא הספקתי למצוא חניה ברחוב, הייתי מחנה את הרכב שלי במגרש הקרוב ביותר למשרד.
* עוצרת בבית הקפה לקפה ומאפה.
* קורעת את עצמי בעבודה עד הפסקת הצהריים.
* יוצאת לארוחת צהריים עם עמיתים בעבודה לקשקש קצת ולהטעין את המצברים.
* חוזרת לעבודה – די עייפה מהארוחה הגדולה, אבל יעילה בכל זאת.
* נשנוש של אחה''צ שכלל חטיף בקיוסק ולפעמים גם ספל קפה בקפה הפינתי.
* עוד קצת עבודה לפני היציאה הביתה.
* מוציאה את הילדים מהצהרון ועוצרים לגלידה להתרעננות.
* בשעות הערב המוקדמות מבלה עם הרבה ילדים ממסביבי, בבית או בפארק. אם היו הרבה ילדים בבית, היינו מסיימים את הערב בהזמנת פיצה גדולה, שולחים אותם הביתה, מקלחת לילדים שלי, פיג'מה ולמיטה – כולנו!

וואו! אני מתפעלת מהתיאור איך זה היה נראה פעם. ימים עמוסים למדי. מה הפלא שישנתי מצויין. אני מלאת התפעלות מכל הפעילות, אבל לא כל כך מתרשמת מסכומי הכסף שנזלו ונעלמו לי בין האצבעות.

בואו נעשה חישוב מהיר:

מגרש חניה – 50
קפה ומאפה – 12
ארוחת צהריים (היו לנו תלושי הנחה) - 15
נשנוש אחה''צ - 8
קפה אחה''צ – 10
גלידה – 18
פיצה - 69

סה''כ – 182 ש''ח – לא יאומן!!

בואו נגד שאפשר להוריד מזה 3 פריטים שלא קניתי כל יום – קפה אחה''צ, גלידה ופיצה – ועדיין יישאר סכום של 85 ש''ח. 85 ש''ח ביום על דברים שלא ממש הייתי זקוקה להם!

אני עובדת בערך 264 ימים בשנה – הסכום המצטבר הוא 22,440 ש''ח בשנה!

כיום אני יכולה לחשוב על דברים טובים יותר שאפשר לעשות עם סכום כזה. דברים כמו החזרי חובות או השקעות ליצירת מקור הכנסה פסיבי.

שיניתי את דרכי וכמעט הפסקתי לגמרי עם הבזבוזים חסרי האחריות, ועדיין אני מסוגלת לקנות כי מתחשק לי. ההבדל היחיד הוא שהיום יש לי הכסף לעשות זאת!

בדקו את השיגרה היומית שלכם ועקבו אחר הכסף שאתם מוציאים בלי לחשוב פעמיים. שאלו את עצמכם אם אין דברים חשובים יותר שעליהם כדאי להוציא את הכסף הזה.

מינדי

טלפונים - כמה זה עולה לנו?

פעם, כשהייתי ילדה קטנה, בכלל לא ידעתי שיש מכשיר שקוראים לו טלפון.

כי ביישוב הקטן שגרתי בו, לא היו בכלל טלפונים. ואנשים הסתדרו....

כשגדלתי, כבר שמעתי שיש מכשיר מתוחכם כזה, שנקרא טלפון. גם היו כמה אנשים יחידי סגולה שכבר היה להם מכשיר כזה בבית. והסתדרתי...

עברו עוד כמה שנים, והחלטתי שגם אני רוצה בבית שלי טלפון פרטי! הזמנתי טלפון, וחיכיתי שנתיים עד שהגיע תורי לקבל טלפון. והסתדרתי....

עברו עוד כמה שנים, הילדים שלי גדלו וגם הם רצו להשתמש בטלפון. הזמנתי עוד קו, כדי שלא נריב על השימוש בקו היחיד שהיה בבית. והסתדרתי...

ועברו עוד כמה שנים, והתחילו להופיע בשוק טלפונים ניידים. לא הבנתי מי צריך אותם ולשם מה הם בכלל נחוצים. ולא רכשתי לעצמי והסתדרתי....

ועבר עוד קצת זמן, והבן הגדול שלי נתן לי מתנה טלפון נייד! בשביל מה? אני הרי לא זקוקה לו, הסתדרתי כל השנים בלעדיו. וכך רוב הזמן הטלפון הנייד נשאר בבית, כי אני מסתדרת בלעדיו.

עבר עוד קצת זמן, והחלטתי לקחת איתי את הנייד כשאני יוצאת מהבית. אולי בכל זאת כדאי? אולי יצוץ משהו חשוב וירצו להודיע לי? והסתדרתי....

חלפו עוד כמה שנים (תשמעו לי, השנים חולפות ממש מהר). היום אני כבר לא יוצאת מהבית בלי הנייד. הוא צמוד אלי בכל מקום. בבית, בטיולים, בעבודה. ואם אני לא עונה למישהו מיד, כבר כולם דואגים: איפה היית? ולמה לא ענית? האם את לא רוצה לדבר איתי? האם את מסננת אותי?

ואז אני מקבלת את חשבונות הטלפון ואני כבר לא מסתדרת.....

חסכון במים

אני ומשפחתי מודאגים מאיכות הסביבה ומאיכות המים בארץ ובעולם.

אנחנו חיים בישראל, ולכן מודאגים עוד יותר ממצב המים בארץ. בישראל אין מספיק מקורות מי שתיה, ובחורף אין מספיק משקעים. כל שנה אנחנו עוקבים בדאגה במקור מי השתיה העיקרי שלנו – אגם הכנרת. וכל שנה אנחנו רואים כיצד האגם היפה והיקר שלנו מתייבש ומצטמצם. ההבנה שצריך לחסוך במים,ולשמור על איכות המים, היא לא רק מקומית אלא כלל עולמית.

כחלק מתרומתנו למאמץ החיסכון במים, כינסתי את ילדי למפגש משפחתי בו העלנו רעיונות כיצד אפשר לחסוך במים. הייתה לנו שעה של הנאה, בה השתעשענו ברעיונות שונים ומשונים. אני התרשמתי מההתלהבות של הילדים והפתיחות שלהם לנושא. אני חולקת כאן איתכם חלק מהרעיונות הטובים שהתקבלו בתום האסיפה המשפחתית החשובה הזאת.

כאשר אנחנו מוזגים מים בכוס, למזוג רק חצי כוס בכל פעם. מי שעדיין צמא, יכול שוב למלא את הכוס, אבל לפחות לא שופכים סתם את עודף המים בכוס המלאה.

במקלחת, סוגרים את הברז בזמן שמסתבנים או חופפים את הראש.

מפעילים את מכונת הכביסה ואת המדיח, רק כאשר הם מלאים לגמרי.

כל אחד מבני הבית משתמש במהלך היום רק בכוס אחת בלבד.

אנחנו משאירים קערה בתוך הכיור שבמטבח.כל פעם שפותחים את הברז בכיור, המים נאגרים בקערה. במים הללו אנחנו משרים את כלי האוכל. רק אחרי ההשריה אנחנו מכניסים את הכלים למדיח. כך אפשר ליבחור תוכנית יותר קצרה ויותר חסכונית, גם בצריכת המים וגם בצריכת החשמל.

אנחנו אוספים את המים במקלחות בתוך דליים. במים הנקיים אנחנו משתמשים להשקיית העציצים. במי הסבון, אנחנו משתמשים להדחת הרצפות.

האם עצות אלה יכולות לשמש גם אתכם?

האם יש לכם רעיונות נוספים?

נשמח לקבל מכם את הרעיונות שלכם כאן בבלוג שלנו או לדף האוהדים שלנו בפייסבוק.

תיכנון נכון - חוסך המון

הצטרכתי להגיע אל שלטונות המס.

זאת לא המשימה המלבבת ביותר, אבל הייתי חייבת ללכת..

לפני צאתי מהבית, בדקתי את האתר המתאים, כדי לודא שעות קבלה.

שמתי לב שבאתר הכתובת אינה מעודכנת, וחייכתי לעצמי על חוסר העידכון שקורה בגופים בירוקרטיים גדולים...

בכל אופן יצאתי מהבית, לקראת שעת הסגירה של המשרד אליו הייתי צריכה להגיע, מתוך מחשבה שלקראת סיום שעת הקבלה כבר לא יהיו תורים.

ממש מעבר לכניסה הראשית היה מגרש חניה שגובה 20.00 ש"ח. לא רע. אני בכל אופן החלטתי להתקדם עוד 300 מטר, ומצאתי חניה ציבורית בלי תשלום. חסכתי 20.00 שקל, וצעדתי להנאתי שתי דקות אל הכניסה הראשית.

ואם מדברים על בירוקרטיה וחוסר יעילות - השומר בכניסה מפנה את תשומת ליבי למודעה רשומה בכתב יד, התלויה על הדלת, שהמשרד אותו אני מחפשת עבר כתובת. נחשו מה? המשרד עבר בחזרה לכתובת שהייתה רשומה מלחתחילה באתר.

חזרתי למכוניתי, והגעתי למסקנה שיש לי עדיין מספיק זמן להגיע עם הרכב לכתובת החדשה – ישנה. בהגיעי לכתובת הנכונה, שוב ראיתי מול הכניסה מגרש חניה, עבור תשלום של 15.00 ש"ח – זול למדי. בכל אופן גם הפעם המשכתי לינוע עוד 200 מטר, ומצאתי בקלות חניה ללא תשלום. שוב חסכתי 15.00 ש"ח. הדעתי אחרי שתי דקות הליכה למשרדים המשופצים. הם היו נוחים וקלים להתמצאות. הגעתי בקלות למשרד אותו חיפשתי, ונחשו מה? המשרד היה סגור! דווקא המשרד לו נזקקתי נסגר אחה"צ. פקיד נחמד שהיה במקום הציע לי באדיבות לחזור מחר...

ומה כבר יכולתי לעשות? חזרתי כלעומת שבאתי, ולמחרת בבוקר הגעתי עם פתיחת המשרד. שוב מצאתי חניה מעט מרוחקת וחסכתי עוד 15 ש"ח. להפתעתי הרבה, לא היה כלל תור במשרד אליו הגעתי! סיימתי תוך שתי דקות, הופניתי למשרד נוסף, גם שם לא היה תור.

וואו! סיימתי את כל הסידורים תוך 15 דקות (טוב, אולי עברו שעתיים אם אקח בחשבון שהצטרכתי להגיע גם אתמול, ועוד לשתי כתובות שונות) וכולם היו נחמדים ומוכנים להגיש עזרה.

ובינתיים, לא הייתי צריכה לשלם לשלטונות המס אגורה!

ובחישוב סופי – גם חסכתי 50 ש"ח.

אם אחסוך כל יום 50 ש"ח, אתם יודעים כמה אחסוך תוך שנה? אחסוך 18,250 ש"ח

אני רוצה לדבר קצת על כסף

אולי בעצם להעלות מעט הרהורים על מה זה כסף.

לפני הרבה שנים, כסף היה בעצם מטבעות עשויות ממתכות יקרות, זהב או כסף, וערכן נקבע על פי משקלן.

עם השנים אנשים השתכללו, ובמקום לסחוב מטבעות יקרות וכבדות, החלו להדפיס שטרות נייר. ושווי הנייר מועט ביותר, אך מה שמודפס עליו קובע את ערכו! וגם זה השתכלל עם הזמן והטכנולוגיה.

היום כמעט ואיננו מסתובבים עם כסף מזומן ביד או בארנק. אלא מה? הכסף מופקד בבנק, ואנחנו מסתובבים עם כרטיס פלסטיק קטן, קל ונוח. בעצם, הכסף הפך להיות משהו וירטואלי, כמעט לא מוחשי.

אנחנו קונים בסופר עם כרטיס אשראי, דלק עם כרטיס אשראי, בגדים עם כרטיס אשראי, ועוד ועוד....
איזה כיף, כמה קל! האומנם?

נידמה לי שדווקא כאן נעוצה בעיה! כי פעם, כאשר הסתובבנו עם מטבעות, או עם שטרות, ידענו בדיוק כמה כסף יש לנו. ניגמר לנו הכסף, הפסקנו ליקנות!

ומה קורה היום? אנחנו לא ממש מודעים בכמה כסף אנחנו משתמשים, כי כרטיס האשראי משמש אותנו בכל מקום. ומי כבר מצליח באמת לעקוב, כמה הוצאנו במהלך היום? ובמהלך השבוע? והחודש? ופתאום בתשלום נוסף, הכרטיס כבר לא עובר, כי חרגנו מגבולות התקציב, ולא שמנו לב... כי למרות שהכסף וירטואלי - יש לו גבולות! ומי שם לנו את הגבולות? בדרך כל הבנק!

ואז, מה עושים? רצים לבנק, מבקשים להגדיל את מסגרת האשראי.

אז איך יוצאים מהמלכוד הזה?

אשמח לישמוע מכם...