קניות לפח?

לפני שבועות בודדים, קראתי כתבה שציינה ש 12% בממוצע מהקניות שלנו - מגיע אל הפח. הנתון הזה מצד אחד הפתיע אותי, ומצד שני זעזע אותי: התחלתי לחשוב, מה אני קונה כך סתם ולא משתמשת בו. וכמה זה עולה לי? וכמה זה עולה למדינה?

כמובן הנתון הזה הוא סטטיסטי, ויש משפחות שזורקות פחות ויש גם משפחות שזורקות יותר.

אז בואו נבדוק: מה אנחנו קונים ומה אנחנו זורקים. אקח לדוגמה נתון של קניות בסופר. קניה ממוצעת בסופר ובמכולת יכולה להיות בערך 2400 ש"ח לחודש. 12% מסכום זה הוא 288 ש"ח. אז כל חודש בממוצע אני זורקת לפח רק על אוכל 288 ש"ח? ולמה אני זורקת? כי לפעמים קונים מוצרים שלא הספקנו לההשתמש בהם. למשל: אני רוצה להכין סלט כל יום, וקניתי ירקות שיספיקו לשבוע. ובסוף הכנתי סלט רק ארבע פעמים השבוע, והירקות שקניתי התקלקלו ונזרקו. ולפעמים אני משתמשת בחצי קופסת טונה, או בחצי קופסה של רסק עגבניות – והיתר הולך לפח. וקורה גם שהכנתי ובשלתי, אבל חלק מהמזון המבושל פשוט לא נאכל. וגם זה הולך לפח. אולי לא היה טעים מספיק? ואולי מראש הכנתי כמות גדולה מידי? ולפעמים אני קונה מוצרים חדשים שאני לא מכירה, קונה כדי להתנסות במשהו חדש, מתוך סקרנות. אבל ההרגל עושה את שלו, והזמן עובר ואני ממשיכה להכין מה שאני כבר יודעת ורגילה, ולא מגיעה לחידושים. לבסוף המוצר מתיישן, פג תוקפו וגם הוא מוצא את דרכו אל הפח.

ולא רק קניות מזון הולכות לנו לאיבוד או אל הפח. זה קורה גם עם ביגוד. קורה לפעמים שאני רואה בחנות בגד שבאותו רגע מאוד מצא חן בעיני, ובלי לחשוב פעמיים, קניתי אותו. אבל בבית הוא כבר מצא חן בעיני פחות. שמתי אותו בצד ושכחתי להחליף אותו בזמן. ואחרי שנה שנתיים אני מוצאת בארון בגד חדש שלא מתאים לי וכבר אין לי מה לעשות איתו. את הבגד אמנם אעביר הלאה ולא אזרוק לפח, אבל הכסף יצא בכל זאת לשווא מהכיס שלי ומהתקציב שלי. ומה עם נעלים? כמה פעמים כבר קרה לי שקניתי נעלים שהרגישו לי נפלא על הרגל, אבל אחרי שהתחלתי ללכת איתם הם היו מאוד לא נוחות. ואחרי הליכה, כבר אי אפשר להחזיר לחנות, ואני שוב הוצאתי כסף על מוצר שלא אשתמש בו יותר. זה קורה גם עם בגדי ילדים ואפילו עם בגדים לבן הזוג. וגם כאן זה יכול לעלות במהלך השנה לפחות בכמה מאות שקלים.

וכך בחישוב פשוט, אני "זורקת לפח" לפחות 4,000 ש"ח בשנה! האמת, החלטתי שמהיום אני מקפידה לקנות עם רשימת קניות יותר מדויקת. כך אזרוק פחות, אחסוך יותר כסף לעצמי ואשמור גם על הסביבה שלי ועל כדור הארץ שלי, למען עצמי ולמען הילדים שלי.

האם הנושא מוכר גם לכם? האם גם לכם קורה שאתם קונים ולא משתמשים ובסוף זורקים לפח?

אשמח אם תשלחו לנו דוגמאות ורעיונות איך להמנע בעתיד מקניות מיותרות שהולכות לפח.

אפשר להשאיר כאן תגובות או בפייסבוק.....

נעמי

למה התקציב החודשי כל כך חשוב?

למה אנחנו צריכים להיות כל כך מפורטים ולדייק ברישום כל ההכנסות וההוצאות שלנו? האם זה לא מספיק שאנחנו יודעים כמה אנחנו מרוויחים, ולשלוט בהוצאות שלנו?

לא, זה לא מספיק. הידיעה כמה אנחנו מרוויחים ושליטה בהוצאות אינה מספיקה. ולמה? כי שליטה מסוג זה אינה לוקחת בחשבון הוצאות עתידיות, הוצאות שנתיות חד פעמיות (כמו טסט שנתי) והוצאות בלתי צפויות. ובעצם אין דבר כזה הוצאות בלתי צפויות. כי כל הוצאה צפויה, למרות שלפעמים איננו יודעים מתי היא תתרחש. כמו למשל תיקונים של מכשירים חשמליים או צורך בקניית מכשיר חדש, כי הישן כבר לא שווה תיקון. ושליטה בהוצאות בלי תקצוב מתוכנן, גם לא לוקחת בחשבון תוכניות עתידיות, מטרות וחלומות שנרצה להגשים. וכך כשרק שולטים בתקציב בלי תכנון, כל הוצאה "בלתי צפויה", משבשת לנו את התקציב ומכבידה עליו, ואין באפשרותנו לכסות את הקניה הלא מתוכננת. במקרה כזה, או שנאלץ לוותר על ההוצאה, או שנכנס למינוס. לרוב, קשה מאוד לוותר על הוצאה כזאת, והרבה יותר קל להכנס למינוס. במיוחד בגלל שהבנק או מעניקי אשראי אחרים יהיו נדיבים מאוד ויתנו לנו בקלות מסגרת אשראי או הלוואה, כדי שנוכל לרכוש מה שאנחנו כל כך רוצים. אבל מחיר החזר ההלוואה יכול להיות מאוד גבוה, גם פיזי וגם רגשי.

לא להגשים תוכניות וחלומות זאת אפשרות עוד יותר קשה. מה, לא ניסע לחופשה באירופה עם כל המשפחה? מה, לא נעבור מדירת שלושה חדרים לבית פרטי עם ארבעה חדרים וחצר עם גינה? מה, לא נקנה מכונית חדשה וגדולה כדי לנהוג בה בגאווה בשכונה? אין מצב! לא אחרי שהשקענו כל כך הרבה מאמצים בעבודה! אחרי שהקרבנו כל כך הרבה זמן וכסף, לא בא בחשבון שנוותר על המותרות האלה. אנחנו חייבים להציג לראווה לכולם, למה עבדנו כל כך קשה. אנחנו חייבים להראות לכולם בסביבה שלנו שאנחנו מצליחים ומתקדמים בחיים. גם במחיר של לקחת הלוואות כדי לממן את כל המותרות.

כשהרגשות הללו מתעוררים, קשה מאוד לעשות פסק זמן ולבדוק מה תהיינה התוצאות. קשה לחשוב על הערמומיות של החובות ועל טבעם לגדול ולצמוח בלי שליטה. זה נכון, הצלחנו להגשים את התוכניות שלנו, אבל באיזה מחיר? לא מספיק שהבנק עכשיו מחייב את החשבון שלנו כל חודש בהוצאה נוספת כדי לשלם את החוב, יש הוצאות נוספות על ריבית ועמלות יקרות. וההוצאות האלה מקטינות את סכום הכסף הפנוי שיש לנו כל חודש עבור ההוצאות השוטפות. וכך לפתע יש לנו פחות כסף ביום יום עבור צרכים שהתרגלנו אליהם בעבר, כאשר ניהלנו את החשבון בשליטה על ההכנסה, בלי תקציב להוצאות מיוחדות.

כאשר יש לנו תקציב, אנחנו יודעים בדיוק מה ההוצאות שלנו בשגרה. אנחנו יודעים מה אנחנו חוסכים עבור הוצאות עתידיות, ואנחנו יודעים בדיוק מתי יהיה לנו מספיק כסף עבור ההוצאות האלה. מתכננים טיול לאירופה? בודקים כמה הוא עולה, מתחילים לחסוך לקראתו, וברגע שהכסף נחסך – אפשר לצאת לטיול המיוחל. רוצים מכונית חדשה? אין בעיה, מתחילים לחסוך, ובודקים איזה סכום צריך לשים בצד כדי לרכוש מכונית חדשה כל חמש שנים, כמו שעון. נהיה מוכנים לקראת כל אותם הוצאות "לא צפויות", לא תהיינה יותר בלתי צפויות. כאשר נאלץ לקנות מקרר חדש או לתקן את המזגן, הכסף כבר נחסך לשם כך. וכך נוכל לתמוך בכל ההוצאות שלנו ולהגיע לתקופת הפרישה בשקט, בלי דאגות פרנסה. כי ידענו לתכנן. וידע זה כוח.

תכנון וניהול התקציב מאפשר לנו לתכנן סדרי עדיפויות בהוצאות שלנו. אנחנו מחליטים מה חשוב יותר, מה קודם ומה מאוחר יותר. ונפטרים מהבזבוז.

אנחנו עובדים הרבה תמורת הכסף שלנו והסכום שנקבל בתחילת החודש ידוע לנו. לכן כל כך חשוב להשתמש בו בתבונה.

אנחנו צריכים לשלוט בכסף שלנו ולא לתת לו לשלוט בנו!

מינדי

הערמומיות של המינוסים והחובות

כבר זמן רב של כתבתי, ואני מתנצלת על כך. כל כך הרבה דברים קורים בקשר לקורס החדש שאנחנו פותחות בימים אלה, שלא היה זמן לחשוב ולתכנן זמן לכתיבה. אבל עכשיו חזרתי לעצמי ואני רוצה לשתף אתכם בהרהורים ומחשבות שיש לי בנושא המינוס והחובות.

שניהם כל כך חלקלקים וחמקמקים! נדמה שהם החברים הכי טובים שלך. אבל למעשה אלה הם האויבים הגדולים ביותר שלך. כמעט כמו סמים. כי מתמכרים להם. אי אפשר להתחמק מהם ולהתרחק מהם כפי שהיית רוצה. כי הפיתוי כל כך חזק, והתחושה כל כך טובה!

כולנו רוצים לקנות דברים חדשים ויפים. כולנו רוצים את כל התענוגות, הקטנים והגדולים. והדרך הקלה והמהירה ביותר להשיג אותם זה לקחת הלוואה בבנק. והבנק מוכן לתת לנו את הכסף בנדיבות. ומה אנחנו אומרים לעצמנו? "זה רק זמני”, "בקרוב ארויח הרבה יותר או אקבל סכום כסף שאני מצפה לו, ואז אחזיר את כל החוב לבנק". או: "אני כבר במילא בחובות, אז אגדיל עוד קצת את החוב, מה זה כבר משנה". אז אנחנו אומרים לעצמנו דברים כאלה ואחרים, ומעגל החובות האין סופי רק גדל ומתרחב, ואין לו סוף.

והלחץ עלינו הולך ומתגבר. אנחנו לא מצליחים להרויח יותר, או מרויחים יותר אבל גם ההוצאות גדלות בהתאם. וסכום הכסף הגדול שציפינו לו, לא מגיע, או מגיע אבל השותף שלנו ממס הכנסה לקח חלק גדול יותר ממה ששיערנו.

והלחץ עלינו מתגבר. אנחנו מתחילים לסבול מכאבי ראש, בעיות עיכול, לחץ הדם עולה, אי אפשר להירדם בלילה. עוד ועוד מלחמות וחילוקי דעות עם בן הזוג, עם הילדים, עם ההורים. גם בעבודה הלחצים מתגברים. עכשיו יש תחושה של תקיעות בעבודה, המשימה היחידה היא המשכורת הבאה, וההנאה מהעבודה נעלמה כלא היתה.

ככל שאני ממשיכה, המצב ממש מזכיר לי התמכרות. מפחיד! איך הגענו למקום המפחיד הזה? ואיך יוצאים מהמקום הנוראי הזה?

התשובה לכך פשוטה ביותר וגם קשה ביותר: מפסיקים מיד! ממש כמו בסמים! פשוט עוצרים . לא, זה לא קל. הנסיגה לא קלה, אבל היא הדרך היחידה.

פשטו מפסיקים להוציא יותר כסף ממה שמרויחים! לומדים את החוקים המוכחים של ניהול כספי נכון, מצטרפים לקבוצת תמיכה (כמו 12 הצעדים בהתמכרויות), ורוכשים השכלה פיננסית.

כלכלה בריאה היא קבוצת התמיכה שלך. צריך רק להיות מוכנים לעשות את השינוי. הויתור על החובות אינו קל, אבל בעזרת הכלים הנכונים ובעזרת תמיכה מתאימה, אפשר לעצור את ההתמכרות ולהצליח.

מינדי

אחרי השריפה בכרמל

לפני שבועות אחדים פרצה שריפה נוראית בכרמל. מליוני עצים נשרפו על פני שטחים נרחבים. ויחד עם העצים נספו גם אנשים יקרים שאיבדו את בתיהם או את חייהם כהרף עין.

ובאיחור של שבוע – הגיעה סערה שהביאה יחד עם הרוחות הרבה אבק בשלב הראשון ואחר כך גם הרבה גשם ששטף את האבק ואת האפר, והרווה את האדמה הצמאה והיבשה.

ועכשיו, אחרי השריפה ואחרי הסערה, חזרנו לשגרה.

סירטון קצר על גיבורי בית אורן:

אך במקום השריפה חיים אנשים. והם צריכים לשקם את חייהם, ולא קל להם לחזור לשגרה.

בבית אורן, ראה זה פלא, למרות השריפה שהשתוללה שם, ניצלו רוב בתי הקיבוץ בזכות גבורתם של הכבאים וקומץ מאנשי המקום שלא נכנעו ללהבות ולא הסכימו להתפנות. ואנשים יקרים אלה גם הם רוצים לחזור לשגרה, לעבוד ולהתפרנס בכבוד.

יוחאי ויעל מנהלים ספא מקסים בבית אורן. יוחאי נשאר במקום בזמן השריפה הנוראית ויחד עם חברים נוספים הצילו בתים ורכוש, וגם הספא ניצל. ועכשיו צריך לחזור לשיגרה ולהביא אורחים למקום. לכן אנחנו רוצות להפיץ את הבשורה שהקיבוץ נשאר יפה וירוק, למרות שבדרך לשם היער נשרף. והספא היפה הנעים והמרגיע מחכה לאורחים. וכל מי שרוצה להרגע וליהנות מוזמן לנפוש ולבקר במקום היפה שניצל מהלהבות.

הנה עוד סרטון שצילמו וערכו עדי ויובל היקרים, שיצאו לבית אורן אחרי השריפה.

אתם מוזמנים ליצור קשר עם עדי ויובל בטלפון של ספא בית אורן: 04-8307366

תהנו, תבלו, תעבירו הלאה, ותעזרו לחברים יקרים בבית אורן לחזור לשגרה.

כולם מדברים על מזג האויר, אבל אף אחד לא עושה משהו בנידון

"כולם מדברים על מזג האויר, אבל אף אחד לא עושה משהו בנידון " זו אימרה אנגלית ידועה.

הקיץ בארץ נמשך השנה הרבה מאוד זמן. התפללנו לגשם ולחורף, והוא איחר להגיע. ותקופת היובש הארוכה ייבשה את העצים והיערות, והאש שהתלקחה באיזור הכרמל בערה באין מפריע, כי היער היה כל כך יבש. והמשכנו לבקש ולהתפלל לגשם.

והנה לקראת סוף השבוע, החורף הגיע. התחילו רוחות חזקות, שהביאו איתם הרבה אבק ולכלוך. והרוחות העזות גם הפילו עצים וגרמו לנזקים נוספים. אבל הגיעו גם עננים כבדים, ענני גשם. ומידי פעם יורד גשם, הגשם שכל כך פיללנו לו. ומבטיחים לנו שהגשם עוד יתגבר במהלך היום. ואני עדיין מחכה לו ומתפללת שיגיע.

ואני חושבת על המצב הלא מאוזן שאנחנו חיים בו: תקופת יובש שמתארכת וגורמת לנזקים, ולאחריה תקופה של סופות, רוחות עזות מלוות בגשם, שגם כן גורמות לנזקים. גם כאן אין שקט, אין איזון.

ואני כל כך רוצה שיהיה מאוזן.

אבל עולם כמנהגו נוהג, והאקלים לא מושפע מהרצונות שלי ומהבקשות שלי.

אבל יש נושאים שבהם כן אפשר להשפיע, וההתנהלות שלנו יכולה לגרום לאיזון או לחוסר איזון. ואחד הנושאים שאפשר לשלוט בו הוא כסף. משפחות רבות וגם מדינות בעולם, מתנהלות בחוסר איזון. תרבות הצריכה גורמת להוצאות מיותרות, התקציב איננו מאוזן, ההתחייבויות גבוהות יותר מההכנסות, וחוסר האיזון הזה גורם לסערות כלכליות אם במשפחה ואם בעולם. כאשר משפחה נקלעת לבעיות כלכליות, הדבר יכול אפילו לרסק את המשפחה ולגרום לפירוד, שגורר אחריו פעמים רבות בעיות כלכליות נוספות. וכאשר מדינה נקלעת למשבר כלכלי, היא גורמת לא רק למשבר אצל משפחות באותה מדינה, היא יכולה להשפיע על כלכלות במדינות רבות בעולם. והדוגמה של המשבר האחרון בארה"ב, הוכיחה לנו עד כמה העולם קטן ורגיש.

על מזג האויר אין כמעט באפשרותנו להשפיע. אבל על המצב הכלכלי בהחלט אפשר להשפיע. אם כל משפחה תדע לאזן את התקציב שלה, וכל מדינה תדע לאזן את התקציב שלה, יהיו לנו פחות משברים במשפחות ובעולם, לפחות על רקע כלכלי. כלכלות יציבות ומאוזנות לדעתי גם יפחיתו את המלחמות העולם. אולי אין באפשרותנו להשפיע על הכלכלה העולמית, אבל בהחלט כל משפחה יכולה לקחת אחריות על הכלכלה הפרטית שלה ולאזן את התקציב המשפחתי.

ואפשר להתחיל כבר היום.

יש לכם רעיונות כיצד לאזן את התקציב המשפחתי?

נשמח לראות תגובות.

נעמי

לפני ימים אחדים התייחסתי אל חג החנוכה ברשומה הקודמת שכתבתי. כתבתי שחג החנוכה הוא חג עליז ושמח.

לא ידעתי עד כמה אני טועה. לא ידעתי עד כמה חג האורים הופך את עורו. והאור הקטן של הנר שמגרש את החושך, יהפוך לאור גדול שהביא לנו הרבה חושך ושכול.

השרפה הנוראית כילתה יער נהדר שטיפחו אותו במהלך עשרות שנים. ושרפה בתים שאנשים עמלו לבנות ולטפח משך שנים רבות. והכי גרוע, היא קיפדה חיים של אנשים רבים. והשמחה והעליזות של החג הפכה תוך יום אחד לאבל ולתחושת אובדן קשה.

הדיווחים ברדיו והמראות בטלביזיה מזעזעים ומקשים על החזרה לשיגרה.

ובבית אורן קומץ תושבים נשאר להילחם על הבתים, לנסות להציל עוד בית מהלהבות האיומות. ועד כמה נחרדתי לשמוע שלא די לשמור מפני הלהבות, צריך לשמור גם מפני הבוזזים. האם אין גבולות לחרפת המין האנושי?
ובכל זאת, בכל השחור והרע צריך גם לראות את הטוב. אי אפשר להתעלם מהתחושה שאנשים רבים וטובים הציעו עזרה, הושיטו יד ככל שיכלו. משפחות שפונו בחוסר כל, הוזמנו לבתי אזרחים ששפר עליהם מזלם והם חיים במקום מבטחים.

ובניגוד לפעמים קודמות שבהם רק תושבי המדינה מתאחדים ומושיטים יד אחד לשני, הפעם קיבלנו עזרה גם מרחבי העולם. מדינות רבות שלחו ציוד, מטוסים, כבאים וכל מה שנזקקנו לו.

אז אם חשבנו תמיד שאנחנו מנודים בעולם וכולם נגדנו, הנה קרה אסון והוכיח לנו שיש חמלה בעולם, וגם מדינות שמתנגדות למדיניות וההתנהלות הפוליטית באיזור, מוכנות להושיט עזרה, בלי קשר לדעות פוליטיות. הקשר היחיד הוא: אדם אל אדם.

אני מקווה מאוד שהשריפה תכבה לעד, ויחד עם זאת אני מקווה שנדע לשמור על היחסים הטובים עם כל אלה שהושיטו לנו יד בשעת צרה, גם בעתיד.

נעמי

חג אורים שמח !

חג שמח לכולנו.

חג שבו הילדים יוצאים לחופשה אבל המבוגרים עובדים כרגיל. ובכל זאת כל ערב יושבים ביחד, משפחה וחברים ומדליקים נרות. נרות צבעוניים מאירים ועליזים. כן, נראה לי שזה חג שמח, עם אוירה נעימה ועליזה. הסביבונים מסתובבים והנרות דולקים ואוכלים סופגניות ולביבות ועוד מאכלים מטוגנים כיד המסורת.

ולפי עניות דעתי בחג הזה יש הכי הרבה שירים. ורוב השירים הם על אור ועל סביבונים ומתחשק לרקוד ולשיר ולנגן.

ומעבר לאוירת החג והאור והאוכל השמן, יש גם הרבה הוצאות.

וההוצאות קשורות למאכלי החג ולסביבונים: פעם היה מקובל להכין בבית סופגניות, והייתה ממש תחרות מי תכין את הסופגניות הטעימות ביותר השנה. לשים בצק שמרים ריחני ונותנים לו לתפוח, ומטגנים בשמן חם ועמוק, וממלאים בריבה טובה, עדיף ריבה שהכינו בבית. וכל הבית מתמלא בריח ניחוח, ומחכים בכליון עיניים לסופגניות החמות שיוצאות מהסיר. והייתה הרבה עשייה והכנות שלוקחות זמן וגם הנאה גדולה והוצאה קטנה יחסית. אך, היו זמנים.

ומה קורה היום? היום מוכרים סופגניות בכל קרן זוית. אין צורך לטרוח בבית. וזה חוסך הרבה זמן הכנה וזה חשוב כי רוב האימהות עובדות ואין להן זמן וכוח להכין את הסופגניות בבית. והסופגניות בשלל טעמים, וכל שנה ממציאים סופגניות יותר מיוחדות ויותר מפתיעות עם מילוי שפעם אפילו לא חלמנו עליו. וזה נחמד ונוח אבל גם יקר, ומשמין ולא בריא. אמנם יש סופגניות במחירים סבירים, אבל כאשר רוצים משהו יותר איכותי ויותר מיוחד המחירים עולים עוד ועוד. וכאשר מתאספים ביחד הורים וילדים ונכדים, כבר ההוצאה מתחילה להכביד. במיוחד עם רוצים גם לתת כיבוד נוסף ולחלק גם דמי חנוכה כמיטב המסורת.

והסביבונים הפשוטים גם הם משתכללים ומתייקרים משנה לשנה.

אז מה עושים כדי לעבור את החג בשלום? איך דואגים גם לבריאות שלנו וגם לתקציב שלנו?

אני החלטתי שבחג הזה אני מסתפקת בסופגניה אחת בלבד! כי אי אפשר בכלל בלי סופגניה, אבל מי אמר שצריך כל יום, ואולי אפילו כמה ביום? וגם החלטתי שאני מסתפקת בסופגניה קטנה. כי יש סופגניות גדולות ויש קטנות. ואני מסתפקת באחת קטנה. כך אחסוך קלוריות ואשמור על הבריאות שלי. ובערב שבו הזמנתי אלי את כל המשפחה החלטתי להסתפק בלביבות. ואת הלביבות אכין בעצמי, לא אקנה אותן מוכנות. אמנם גם הן מטוגנות, אך בכל זאת הן משמינות פחות ועוזרות לי גם לשמור על התקציב. וכאשר נשב כולנו סביב החנוכיה ונשחק בסביבונים נשיר גם את השיר משכבר הימים שכתב לא אחר מאשר חיים נחמן ביאליק: "לכבוד החנוכה"

"....אמי נתנה לביבה לי

לביבה חמה, מתוקה

יודעים אתם לכבוד מי?

לכבוד החנכה.....

ואם כבר מדברים על חנוכה ועל הוצאות שלא הכרנו פעם, אי אפשר בלי להזכיר את הפסטיבלים לילדים. בחופשת החג מוכרים לנו אין סוף הופעות והצגות עבור הילדים. אין לי בעיה עם הופעות והצגות לילדים. אני חושבת שחשוב להרגיל את הילדים מגיל צעיר ללכת להצגות. אבל למה דווקא בחנוכה, ובמחירים מופקעים? למה לא במשך כל השנה, ובמחירים סבירים?

שיהיה לכולנו חג אורים שמח, ושנעבור אותו בשלום בלי חור בתקציב.

נעמי