טלפונים - כמה זה עולה לנו?

פעם, כשהייתי ילדה קטנה, בכלל לא ידעתי שיש מכשיר שקוראים לו טלפון.

כי ביישוב הקטן שגרתי בו, לא היו בכלל טלפונים. ואנשים הסתדרו....

כשגדלתי, כבר שמעתי שיש מכשיר מתוחכם כזה, שנקרא טלפון. גם היו כמה אנשים יחידי סגולה שכבר היה להם מכשיר כזה בבית. והסתדרתי...

עברו עוד כמה שנים, והחלטתי שגם אני רוצה בבית שלי טלפון פרטי! הזמנתי טלפון, וחיכיתי שנתיים עד שהגיע תורי לקבל טלפון. והסתדרתי....

עברו עוד כמה שנים, הילדים שלי גדלו וגם הם רצו להשתמש בטלפון. הזמנתי עוד קו, כדי שלא נריב על השימוש בקו היחיד שהיה בבית. והסתדרתי...

ועברו עוד כמה שנים, והתחילו להופיע בשוק טלפונים ניידים. לא הבנתי מי צריך אותם ולשם מה הם בכלל נחוצים. ולא רכשתי לעצמי והסתדרתי....

ועבר עוד קצת זמן, והבן הגדול שלי נתן לי מתנה טלפון נייד! בשביל מה? אני הרי לא זקוקה לו, הסתדרתי כל השנים בלעדיו. וכך רוב הזמן הטלפון הנייד נשאר בבית, כי אני מסתדרת בלעדיו.

עבר עוד קצת זמן, והחלטתי לקחת איתי את הנייד כשאני יוצאת מהבית. אולי בכל זאת כדאי? אולי יצוץ משהו חשוב וירצו להודיע לי? והסתדרתי....

חלפו עוד כמה שנים (תשמעו לי, השנים חולפות ממש מהר). היום אני כבר לא יוצאת מהבית בלי הנייד. הוא צמוד אלי בכל מקום. בבית, בטיולים, בעבודה. ואם אני לא עונה למישהו מיד, כבר כולם דואגים: איפה היית? ולמה לא ענית? האם את לא רוצה לדבר איתי? האם את מסננת אותי?

ואז אני מקבלת את חשבונות הטלפון ואני כבר לא מסתדרת.....

חסכון במים

אני ומשפחתי מודאגים מאיכות הסביבה ומאיכות המים בארץ ובעולם.

אנחנו חיים בישראל, ולכן מודאגים עוד יותר ממצב המים בארץ. בישראל אין מספיק מקורות מי שתיה, ובחורף אין מספיק משקעים. כל שנה אנחנו עוקבים בדאגה במקור מי השתיה העיקרי שלנו – אגם הכנרת. וכל שנה אנחנו רואים כיצד האגם היפה והיקר שלנו מתייבש ומצטמצם. ההבנה שצריך לחסוך במים,ולשמור על איכות המים, היא לא רק מקומית אלא כלל עולמית.

כחלק מתרומתנו למאמץ החיסכון במים, כינסתי את ילדי למפגש משפחתי בו העלנו רעיונות כיצד אפשר לחסוך במים. הייתה לנו שעה של הנאה, בה השתעשענו ברעיונות שונים ומשונים. אני התרשמתי מההתלהבות של הילדים והפתיחות שלהם לנושא. אני חולקת כאן איתכם חלק מהרעיונות הטובים שהתקבלו בתום האסיפה המשפחתית החשובה הזאת.

כאשר אנחנו מוזגים מים בכוס, למזוג רק חצי כוס בכל פעם. מי שעדיין צמא, יכול שוב למלא את הכוס, אבל לפחות לא שופכים סתם את עודף המים בכוס המלאה.

במקלחת, סוגרים את הברז בזמן שמסתבנים או חופפים את הראש.

מפעילים את מכונת הכביסה ואת המדיח, רק כאשר הם מלאים לגמרי.

כל אחד מבני הבית משתמש במהלך היום רק בכוס אחת בלבד.

אנחנו משאירים קערה בתוך הכיור שבמטבח.כל פעם שפותחים את הברז בכיור, המים נאגרים בקערה. במים הללו אנחנו משרים את כלי האוכל. רק אחרי ההשריה אנחנו מכניסים את הכלים למדיח. כך אפשר ליבחור תוכנית יותר קצרה ויותר חסכונית, גם בצריכת המים וגם בצריכת החשמל.

אנחנו אוספים את המים במקלחות בתוך דליים. במים הנקיים אנחנו משתמשים להשקיית העציצים. במי הסבון, אנחנו משתמשים להדחת הרצפות.

האם עצות אלה יכולות לשמש גם אתכם?

האם יש לכם רעיונות נוספים?

נשמח לקבל מכם את הרעיונות שלכם כאן בבלוג שלנו או לדף האוהדים שלנו בפייסבוק.

תיכנון נכון - חוסך המון

הצטרכתי להגיע אל שלטונות המס.

זאת לא המשימה המלבבת ביותר, אבל הייתי חייבת ללכת..

לפני צאתי מהבית, בדקתי את האתר המתאים, כדי לודא שעות קבלה.

שמתי לב שבאתר הכתובת אינה מעודכנת, וחייכתי לעצמי על חוסר העידכון שקורה בגופים בירוקרטיים גדולים...

בכל אופן יצאתי מהבית, לקראת שעת הסגירה של המשרד אליו הייתי צריכה להגיע, מתוך מחשבה שלקראת סיום שעת הקבלה כבר לא יהיו תורים.

ממש מעבר לכניסה הראשית היה מגרש חניה שגובה 20.00 ש"ח. לא רע. אני בכל אופן החלטתי להתקדם עוד 300 מטר, ומצאתי חניה ציבורית בלי תשלום. חסכתי 20.00 שקל, וצעדתי להנאתי שתי דקות אל הכניסה הראשית.

ואם מדברים על בירוקרטיה וחוסר יעילות - השומר בכניסה מפנה את תשומת ליבי למודעה רשומה בכתב יד, התלויה על הדלת, שהמשרד אותו אני מחפשת עבר כתובת. נחשו מה? המשרד עבר בחזרה לכתובת שהייתה רשומה מלחתחילה באתר.

חזרתי למכוניתי, והגעתי למסקנה שיש לי עדיין מספיק זמן להגיע עם הרכב לכתובת החדשה – ישנה. בהגיעי לכתובת הנכונה, שוב ראיתי מול הכניסה מגרש חניה, עבור תשלום של 15.00 ש"ח – זול למדי. בכל אופן גם הפעם המשכתי לינוע עוד 200 מטר, ומצאתי בקלות חניה ללא תשלום. שוב חסכתי 15.00 ש"ח. הדעתי אחרי שתי דקות הליכה למשרדים המשופצים. הם היו נוחים וקלים להתמצאות. הגעתי בקלות למשרד אותו חיפשתי, ונחשו מה? המשרד היה סגור! דווקא המשרד לו נזקקתי נסגר אחה"צ. פקיד נחמד שהיה במקום הציע לי באדיבות לחזור מחר...

ומה כבר יכולתי לעשות? חזרתי כלעומת שבאתי, ולמחרת בבוקר הגעתי עם פתיחת המשרד. שוב מצאתי חניה מעט מרוחקת וחסכתי עוד 15 ש"ח. להפתעתי הרבה, לא היה כלל תור במשרד אליו הגעתי! סיימתי תוך שתי דקות, הופניתי למשרד נוסף, גם שם לא היה תור.

וואו! סיימתי את כל הסידורים תוך 15 דקות (טוב, אולי עברו שעתיים אם אקח בחשבון שהצטרכתי להגיע גם אתמול, ועוד לשתי כתובות שונות) וכולם היו נחמדים ומוכנים להגיש עזרה.

ובינתיים, לא הייתי צריכה לשלם לשלטונות המס אגורה!

ובחישוב סופי – גם חסכתי 50 ש"ח.

אם אחסוך כל יום 50 ש"ח, אתם יודעים כמה אחסוך תוך שנה? אחסוך 18,250 ש"ח

אני רוצה לדבר קצת על כסף

אולי בעצם להעלות מעט הרהורים על מה זה כסף.

לפני הרבה שנים, כסף היה בעצם מטבעות עשויות ממתכות יקרות, זהב או כסף, וערכן נקבע על פי משקלן.

עם השנים אנשים השתכללו, ובמקום לסחוב מטבעות יקרות וכבדות, החלו להדפיס שטרות נייר. ושווי הנייר מועט ביותר, אך מה שמודפס עליו קובע את ערכו! וגם זה השתכלל עם הזמן והטכנולוגיה.

היום כמעט ואיננו מסתובבים עם כסף מזומן ביד או בארנק. אלא מה? הכסף מופקד בבנק, ואנחנו מסתובבים עם כרטיס פלסטיק קטן, קל ונוח. בעצם, הכסף הפך להיות משהו וירטואלי, כמעט לא מוחשי.

אנחנו קונים בסופר עם כרטיס אשראי, דלק עם כרטיס אשראי, בגדים עם כרטיס אשראי, ועוד ועוד....
איזה כיף, כמה קל! האומנם?

נידמה לי שדווקא כאן נעוצה בעיה! כי פעם, כאשר הסתובבנו עם מטבעות, או עם שטרות, ידענו בדיוק כמה כסף יש לנו. ניגמר לנו הכסף, הפסקנו ליקנות!

ומה קורה היום? אנחנו לא ממש מודעים בכמה כסף אנחנו משתמשים, כי כרטיס האשראי משמש אותנו בכל מקום. ומי כבר מצליח באמת לעקוב, כמה הוצאנו במהלך היום? ובמהלך השבוע? והחודש? ופתאום בתשלום נוסף, הכרטיס כבר לא עובר, כי חרגנו מגבולות התקציב, ולא שמנו לב... כי למרות שהכסף וירטואלי - יש לו גבולות! ומי שם לנו את הגבולות? בדרך כל הבנק!

ואז, מה עושים? רצים לבנק, מבקשים להגדיל את מסגרת האשראי.

אז איך יוצאים מהמלכוד הזה?

אשמח לישמוע מכם...