26 בדצמבר 2010

אחרי השריפה בכרמל

לפני שבועות אחדים פרצה שריפה נוראית בכרמל. מליוני עצים נשרפו על פני שטחים נרחבים. ויחד עם העצים נספו גם אנשים יקרים שאיבדו את בתיהם או את חייהם כהרף עין.

ובאיחור של שבוע – הגיעה סערה שהביאה יחד עם הרוחות הרבה אבק בשלב הראשון ואחר כך גם הרבה גשם ששטף את האבק ואת האפר, והרווה את האדמה הצמאה והיבשה.

ועכשיו, אחרי השריפה ואחרי הסערה, חזרנו לשגרה.

סירטון קצר על גיבורי בית אורן:



אך במקום השריפה חיים אנשים. והם צריכים לשקם את חייהם, ולא קל להם לחזור לשגרה.

בבית אורן, ראה זה פלא, למרות השריפה שהשתוללה שם, ניצלו רוב בתי הקיבוץ בזכות גבורתם של הכבאים וקומץ מאנשי המקום שלא נכנעו ללהבות ולא הסכימו להתפנות. ואנשים יקרים אלה גם הם רוצים לחזור לשגרה, לעבוד ולהתפרנס בכבוד.

יוחאי ויעל מנהלים ספא מקסים בבית אורן. יוחאי נשאר במקום בזמן השריפה הנוראית ויחד עם חברים נוספים הצילו בתים ורכוש, וגם הספא ניצל. ועכשיו צריך לחזור לשיגרה ולהביא אורחים למקום. לכן אנחנו רוצות להפיץ את הבשורה שהקיבוץ נשאר יפה וירוק, למרות שבדרך לשם היער נשרף. והספא היפה הנעים והמרגיע מחכה לאורחים. וכל מי שרוצה להרגע וליהנות מוזמן לנפוש ולבקר במקום היפה שניצל מהלהבות.

הנה עוד סרטון שצילמו וערכו עדי ויובל היקרים, שיצאו לבית אורן אחרי השריפה.



אתם מוזמנים ליצור קשר עם עדי ויובל בטלפון של ספא בית אורן: 04-8307366

תהנו, תבלו, תעבירו הלאה, ותעזרו לחברים יקרים בבית אורן לחזור לשגרה.

12 בדצמבר 2010

כולם מדברים על מזג האויר, אבל אף אחד לא עושה משהו בנידון

"כולם מדברים על מזג האויר, אבל אף אחד לא עושה משהו בנידון " זו אימרה אנגלית ידועה.

הקיץ בארץ נמשך השנה הרבה מאוד זמן. התפללנו לגשם ולחורף, והוא איחר להגיע. ותקופת היובש הארוכה ייבשה את העצים והיערות, והאש שהתלקחה באיזור הכרמל בערה באין מפריע, כי היער היה כל כך יבש. והמשכנו לבקש ולהתפלל לגשם.

והנה לקראת סוף השבוע, החורף הגיע. התחילו רוחות חזקות, שהביאו איתם הרבה אבק ולכלוך. והרוחות העזות גם הפילו עצים וגרמו לנזקים נוספים. אבל הגיעו גם עננים כבדים, ענני גשם. ומידי פעם יורד גשם, הגשם שכל כך פיללנו לו. ומבטיחים לנו שהגשם עוד יתגבר במהלך היום. ואני עדיין מחכה לו ומתפללת שיגיע.

ואני חושבת על המצב הלא מאוזן שאנחנו חיים בו: תקופת יובש שמתארכת וגורמת לנזקים, ולאחריה תקופה של סופות, רוחות עזות מלוות בגשם, שגם כן גורמות לנזקים. גם כאן אין שקט, אין איזון.

ואני כל כך רוצה שיהיה מאוזן.

אבל עולם כמנהגו נוהג, והאקלים לא מושפע מהרצונות שלי ומהבקשות שלי.

אבל יש נושאים שבהם כן אפשר להשפיע, וההתנהלות שלנו יכולה לגרום לאיזון או לחוסר איזון. ואחד הנושאים שאפשר לשלוט בו הוא כסף. משפחות רבות וגם מדינות בעולם, מתנהלות בחוסר איזון. תרבות הצריכה גורמת להוצאות מיותרות, התקציב איננו מאוזן, ההתחייבויות גבוהות יותר מההכנסות, וחוסר האיזון הזה גורם לסערות כלכליות אם במשפחה ואם בעולם. כאשר משפחה נקלעת לבעיות כלכליות, הדבר יכול אפילו לרסק את המשפחה ולגרום לפירוד, שגורר אחריו פעמים רבות בעיות כלכליות נוספות. וכאשר מדינה נקלעת למשבר כלכלי, היא גורמת לא רק למשבר אצל משפחות באותה מדינה, היא יכולה להשפיע על כלכלות במדינות רבות בעולם. והדוגמה של המשבר האחרון בארה"ב, הוכיחה לנו עד כמה העולם קטן ורגיש.

על מזג האויר אין כמעט באפשרותנו להשפיע. אבל על המצב הכלכלי בהחלט אפשר להשפיע. אם כל משפחה תדע לאזן את התקציב שלה, וכל מדינה תדע לאזן את התקציב שלה, יהיו לנו פחות משברים במשפחות ובעולם, לפחות על רקע כלכלי. כלכלות יציבות ומאוזנות לדעתי גם יפחיתו את המלחמות העולם. אולי אין באפשרותנו להשפיע על הכלכלה העולמית, אבל בהחלט כל משפחה יכולה לקחת אחריות על הכלכלה הפרטית שלה ולאזן את התקציב המשפחתי.

ואפשר להתחיל כבר היום.

יש לכם רעיונות כיצד לאזן את התקציב המשפחתי?

נשמח לראות תגובות.

נעמי

5 בדצמבר 2010

לפני ימים אחדים התייחסתי אל חג החנוכה ברשומה הקודמת שכתבתי. כתבתי שחג החנוכה הוא חג עליז ושמח.
לא ידעתי עד כמה אני טועה. לא ידעתי עד כמה חג האורים הופך את עורו. והאור הקטן של הנר שמגרש את החושך, יהפוך לאור גדול שהביא לנו הרבה חושך ושכול.
השרפה הנוראית כילתה יער נהדר שטיפחו אותו במהלך עשרות שנים. ושרפה בתים שאנשים עמלו לבנות ולטפח משך שנים רבות. והכי גרוע, היא קיפדה חיים של אנשים רבים. והשמחה והעליזות של החג הפכה תוך יום אחד לאבל ולתחושת אובדן קשה.
הדיווחים ברדיו והמראות בטלביזיה מזעזעים ומקשים על החזרה לשיגרה.

ובבית אורן קומץ תושבים נשאר להילחם על הבתים, לנסות להציל עוד בית מהלהבות האיומות. ועד כמה נחרדתי לשמוע שלא די לשמור מפני הלהבות, צריך לשמור גם מפני הבוזזים. האם אין גבולות לחרפת המין האנושי?
ובכל זאת, בכל השחור והרע צריך גם לראות את הטוב. אי אפשר להתעלם מהתחושה שאנשים רבים וטובים הציעו עזרה, הושיטו יד ככל שיכלו. משפחות שפונו בחוסר כל, הוזמנו לבתי אזרחים ששפר עליהם מזלם והם חיים במקום מבטחים.

ובניגוד לפעמים קודמות שבהם רק תושבי המדינה מתאחדים ומושיטים יד אחד לשני, הפעם קיבלנו עזרה גם מרחבי העולם. מדינות רבות שלחו ציוד, מטוסים, כבאים וכל מה שנזקקנו לו.

אז אם חשבנו תמיד שאנחנו מנודים בעולם וכולם נגדנו, הנה קרה אסון והוכיח לנו שיש חמלה בעולם, וגם מדינות שמתנגדות למדיניות וההתנהלות הפוליטית באיזור, מוכנות להושיט עזרה, בלי קשר לדעות פוליטיות. הקשר היחיד הוא: אדם אל אדם.

אני מקווה מאוד שהשריפה תכבה לעד, ויחד עם זאת אני מקווה שנדע לשמור על היחסים הטובים עם כל אלה שהושיטו לנו יד בשעת צרה, גם בעתיד.

נעמי

2 בדצמבר 2010

חג אורים שמח !

חג שמח לכולנו.

חג שבו הילדים יוצאים לחופשה אבל המבוגרים עובדים כרגיל. ובכל זאת כל ערב יושבים ביחד, משפחה וחברים ומדליקים נרות. נרות צבעוניים מאירים ועליזים. כן, נראה לי שזה חג שמח, עם אוירה נעימה ועליזה. הסביבונים מסתובבים והנרות דולקים ואוכלים סופגניות ולביבות ועוד מאכלים מטוגנים כיד המסורת.

ולפי עניות דעתי בחג הזה יש הכי הרבה שירים. ורוב השירים הם על אור ועל סביבונים ומתחשק לרקוד ולשיר ולנגן.


ומעבר לאוירת החג והאור והאוכל השמן, יש גם הרבה הוצאות.

וההוצאות קשורות למאכלי החג ולסביבונים: פעם היה מקובל להכין בבית סופגניות, והייתה ממש תחרות מי תכין את הסופגניות הטעימות ביותר השנה. לשים בצק שמרים ריחני ונותנים לו לתפוח, ומטגנים בשמן חם ועמוק, וממלאים בריבה טובה, עדיף ריבה שהכינו בבית. וכל הבית מתמלא בריח ניחוח, ומחכים בכליון עיניים לסופגניות החמות שיוצאות מהסיר. והייתה הרבה עשייה והכנות שלוקחות זמן וגם הנאה גדולה והוצאה קטנה יחסית. אך, היו זמנים.

ומה קורה היום? היום מוכרים סופגניות בכל קרן זוית. אין צורך לטרוח בבית. וזה חוסך הרבה זמן הכנה וזה חשוב כי רוב האימהות עובדות ואין להן זמן וכוח להכין את הסופגניות בבית. והסופגניות בשלל טעמים, וכל שנה ממציאים סופגניות יותר מיוחדות ויותר מפתיעות עם מילוי שפעם אפילו לא חלמנו עליו. וזה נחמד ונוח אבל גם יקר, ומשמין ולא בריא. אמנם יש סופגניות במחירים סבירים, אבל כאשר רוצים משהו יותר איכותי ויותר מיוחד המחירים עולים עוד ועוד. וכאשר מתאספים ביחד הורים וילדים ונכדים, כבר ההוצאה מתחילה להכביד. במיוחד עם רוצים גם לתת כיבוד נוסף ולחלק גם דמי חנוכה כמיטב המסורת.

והסביבונים הפשוטים גם הם משתכללים ומתייקרים משנה לשנה.

אז מה עושים כדי לעבור את החג בשלום? איך דואגים גם לבריאות שלנו וגם לתקציב שלנו?

אני החלטתי שבחג הזה אני מסתפקת בסופגניה אחת בלבד! כי אי אפשר בכלל בלי סופגניה, אבל מי אמר שצריך כל יום, ואולי אפילו כמה ביום? וגם החלטתי שאני מסתפקת בסופגניה קטנה. כי יש סופגניות גדולות ויש קטנות. ואני מסתפקת באחת קטנה. כך אחסוך קלוריות ואשמור על הבריאות שלי. ובערב שבו הזמנתי אלי את כל המשפחה החלטתי להסתפק בלביבות. ואת הלביבות אכין בעצמי, לא אקנה אותן מוכנות. אמנם גם הן מטוגנות, אך בכל זאת הן משמינות פחות ועוזרות לי גם לשמור על התקציב. וכאשר נשב כולנו סביב החנוכיה ונשחק בסביבונים נשיר גם את השיר משכבר הימים שכתב לא אחר מאשר חיים נחמן ביאליק: "לכבוד החנוכה"

"....אמי נתנה לביבה לי


לביבה חמה, מתוקה


יודעים אתם לכבוד מי?


לכבוד החנכה.....

ואם כבר מדברים על חנוכה ועל הוצאות שלא הכרנו פעם, אי אפשר בלי להזכיר את הפסטיבלים לילדים. בחופשת החג מוכרים לנו אין סוף הופעות והצגות עבור הילדים. אין לי בעיה עם הופעות והצגות לילדים. אני חושבת שחשוב להרגיל את הילדים מגיל צעיר ללכת להצגות. אבל למה דווקא בחנוכה, ובמחירים מופקעים? למה לא במשך כל השנה, ובמחירים סבירים?

שיהיה לכולנו חג אורים שמח, ושנעבור אותו בשלום בלי חור בתקציב.

נעמי