31 ביולי 2010

ללכת לאופרות בחינם!

בבית ההורים אהבו לשמוע מוזיקה מכל הסוגים: חזנות, רוק, שירים עבריים וגם אופרות. בזמנו ההורים שלי עוד קנו "תקליטים שחורים", בהתחלה הם ניגנו רק שתיים שלוש דקות, אחר כך היו כבר תקליטים ארוכים יותר. ואני אהבתי להקשיב למנגינות ולזמרים לקולות ולצלילים וגם למילים.


ומאז ועד היום אני חובבת אופרות... רק מה, ללכת לאופרה זה סיפור יקר. אז רוב הזמן אני מסתפקת בהאזנה. היום כבר אין צורך להקשיב לאופרה מעל גבי תקליט שחור וחורק. הזמנים השתנו והיו לי בבית אופרות על טייפים, ואחר כך היו לי אופרות על דיסקים ועכשיו כבר יש לי אופרות ב- DVDשאפשר לא רק להקשיב להן אלא גם לראות את כל ההצגה, לערב את כל החושים.


ובכל זאת אין כמו הצגה חיה על במת האופרה!


ואז מידי פעם אני מתבשרת על "אופרה לעם", בפארק גדול במקום מרכזי בארץ, העירייה מארגנת ארוע להמונים ומזמינה את הקהל לצפות באופרה בחינם. ואז אני מתחילה להתלבט: האם ללכת לארוע? אמנם הכניסה חופשית, אבל.... מה אבל? הארוע מושך הרבה אנשים, כנראה יש עוד חובבי אופרות בארץ ואני לא היחידה. אז יהיה דוחק, יהיו פקקים, וכשכבר אגיע, אין מספיק כסאות, אז יושבים על הדשא או צריך לסחוב מחצלת מהבית. ומה עם אוכל? צריך לצאת כבר שעות לפני תחילת ההופעה, ואמנם בדרך כלל יש באיזור דוכני אוכל, אבל גם בהם יש דוחק והאוכל בדרך כלל מסוג מזון מהיר שאני לא אוהבת...


בסופו של דבר אני לא עומדת בפתוי ומחליטה לצאת לדרך. ואני נערכת לארוע כמו אל יציאה לפקניק. איזה כיף, יוצאים לפקניק! מכינים כריכים בריאים כמו שאני אוהבת, מכינים ירקות ופירות ושתיה לדרך. וכמובן לא שוכחים גם מחצלת. וכשמתכוננים כמו שצריך, הכל עובד כמו שעון: עדיין הפקקים בדרך סבירים (מתי אין פקקים), מצאתי חניה יחסית בקלות, במרחק קצר לארוע. ואפילו מצאתי עוד כסאות פנויים במקום טוב שממנו ראיתי את המופע. ואיך שאני נהניתי!


כשהגעתי הביתה חשבתי לעצמי שכמו שתכננתי את היציאה המוצלחת לארוע, כך צריך גם לתכנן את התקציב המשפחתי: להחליט מה אני רוצה, לדאוג לתכנון מוקדם ומדוקדק של כל מה שנחוץ (כמה כסף לשים בצד עבור המוצר שאני רוצה), ולקנות אותו לפני הדוחק הגדול, כי בשיא הלחץ בדרך כלל גם המחיר עולה...(מזגנים בקיץ, תנורים בחורף, וכו').


נשמח לשמוע מכם רעיונות שלכם איך אתם מתכננים קניה של מוצר שנחשב ל"פינוק", ומשיגים אותו בזמן הנכון ובמחיר הנכון.


נעמי

21 ביולי 2010

אפשר בלי מזגן?

הרהורים על קיץ ועל חופש
הנה הגיע הקיץ. הוא הגיע באופן רשמי ב- 21.06, שהוא היום הארוך ביותר בשנה. ובאופן רשמי הוא יסתיים ב- 21.09., שהוא יום השוויון, כלומר אורך היום והלילה זהים. אבל באופן לא רשמי, החום הגדול והמעיק מתחיל עוד הרבה קודם.

מי לא מכיר את החמסינים שמתחילים באביב, כבר בעונת המעבר? והחום ממשיך גם בעונת המעבר הבאה, כביכול בסתיו. בקיצור, אצלנו הקיץ ארוך מאוד, תקופות המעבר קצרות מאוד וכמעט לא קיימות, וגם החורף מתעתע בנו. הרבה פעמים לא יורד מספיק גשם (זוכרים את הכנרת?) ולא קר מידי. אני זוכרת הרבה ימי שמש חמימים גם במהלך החורף ופעמים רבות אני מפעילה את המזגן ברכב כדי לצנן מעט את האויר החם.

אז מה עושים?

מחפשים דרכים להקל על החום. אני זוכרת זמנים כשהייתי ילדה, היה לנו פטנט בבית: היינו שוטפים את הריצפה מבלי ליבש אותה, והיינו תולים כביסה רטובה בחדר ונותנים לה להתייבש באופן עצמאי או מול מאורר. זה עזר לקרר מעט את האויר ולהקל על תחושת החום. גם השתדלנו לפתוח חלונות ודלתות בכיווני אויר שונים כד להגביר את תנועת הרוח בבית. וכמובן, בכל הזדמנות אפשרית השתדלנו לנסוע לים או לבריכה. הטבילה במים תמיד עוזרת לתחושה הטובה.
ומה עושים היום?

היום אנחנו סוגרים היטב את הבית, חלונות ודלתות. ומדליקים את המזגן לשעות רבות. ויוצאים מהבית אל הרכב הממוזג ואל הקניון הממוזג ואל הבנק הממוזג... וכשהילדים בחופשה, יוצאים איתם לבילויים. והיכן מבלים? שוב, בכל המקומות הממוזגים. בעיקר בקניונים. ובבתי הקולנוע.
ובכל המקומות האלה, המיזוג עובד במלוא העוצמה והטמפרטורה בהם קרה יותר מאשר בחורף. אני יוצאת מהבית ולוקחת איתי תמיד צעיף או חולצה ארוכת שרוולים כדי לא לקפוא מקור. ואני שואלת את עצמי האם הקרור המוגזם הזה נחוץ? ולמי הוא מועיל?

הפעלת המזגנים הללו במלוא העוצמה עולה לנו ביוקר, לא רק בכסף אלא גם בזיהום הסביבה. וזיהום הסביבה מגביר את אפקט החממה. ואפקט החממה גורם להתחממות הקרחונים ולהמסתם, וגורם לעליית מפלס האוקיינוסים בעולם, ולהכחדה של זנים נדירים של בעלי חיים, ועוד ועוד... ואני תוהה ביני לבין עצמי, איזה עולם אני משאירה אחרי לילדים שלי ולנכדים שלי.
היום כדי להקל עליהם את החום, אני מפעילה מזוג מוגזם, ובעוד כמה שנים הם מתבגרים וכבר אינני יודעת אם יצליחו לקרר את העולם, ואם יהיה להם מספיק מים והיכן יוכלו לגור, כי אולי כל ערי החוף בעולם כבר יהיו מוצפים!

אז איך אפשר לעצור את הטירוף?

אולי כולנו צריכים להיות קצת יותר מודעים לא רק לרגע הזה, אלא גם להיות מודעים לנזקים שאנחנו גורמים לעולמנו? ואולי אנחנו עדיין יכולים לשנות ולתקן חלק מהנזקים?
אשמח לתגובות ולרעיונות, כיצד ביחד נשמור על עולם טוב יותר, עבורנו ועבור הבאים אחרינו.

נעמי

16 ביולי 2010

איך לחסוך 22,440 ש''ח בשנה?

בואו נדבר קצת על איך נראה פעם יום עבודה רגיל שלי.

* מתעוררת מאוחר, מכינה את הילדים ואת עצמי ליום שהחל, ומביאה אותם לביה''ס ברגע האחרון.
* בגלל שהייתי מאחרת בדרך כלל ולא הספקתי למצוא חניה ברחוב, הייתי מחנה את הרכב שלי במגרש הקרוב ביותר למשרד.
* עוצרת בבית הקפה לקפה ומאפה.
* קורעת את עצמי בעבודה עד הפסקת הצהריים.
* יוצאת לארוחת צהריים עם עמיתים בעבודה לקשקש קצת ולהטעין את המצברים.
* חוזרת לעבודה – די עייפה מהארוחה הגדולה, אבל יעילה בכל זאת.
* נשנוש של אחה''צ שכלל חטיף בקיוסק ולפעמים גם ספל קפה בקפה הפינתי.
* עוד קצת עבודה לפני היציאה הביתה.
* מוציאה את הילדים מהצהרון ועוצרים לגלידה להתרעננות.
* בשעות הערב המוקדמות מבלה עם הרבה ילדים ממסביבי, בבית או בפארק. אם היו הרבה ילדים בבית, היינו מסיימים את הערב בהזמנת פיצה גדולה, שולחים אותם הביתה, מקלחת לילדים שלי, פיג'מה ולמיטה – כולנו!

וואו! אני מתפעלת מהתיאור איך זה היה נראה פעם. ימים עמוסים למדי. מה הפלא שישנתי מצויין. אני מלאת התפעלות מכל הפעילות, אבל לא כל כך מתרשמת מסכומי הכסף שנזלו ונעלמו לי בין האצבעות.

בואו נעשה חישוב מהיר:

מגרש חניה – 50
קפה ומאפה – 12
ארוחת צהריים (היו לנו תלושי הנחה) - 15
נשנוש אחה''צ - 8
קפה אחה''צ – 10
גלידה – 18
פיצה - 69

סה''כ – 182 ש''ח – לא יאומן!!

בואו נגד שאפשר להוריד מזה 3 פריטים שלא קניתי כל יום – קפה אחה''צ, גלידה ופיצה – ועדיין יישאר סכום של 85 ש''ח. 85 ש''ח ביום על דברים שלא ממש הייתי זקוקה להם!

אני עובדת בערך 264 ימים בשנה – הסכום המצטבר הוא 22,440 ש''ח בשנה!

כיום אני יכולה לחשוב על דברים טובים יותר שאפשר לעשות עם סכום כזה. דברים כמו החזרי חובות או השקעות ליצירת מקור הכנסה פסיבי.

שיניתי את דרכי וכמעט הפסקתי לגמרי עם הבזבוזים חסרי האחריות, ועדיין אני מסוגלת לקנות כי מתחשק לי. ההבדל היחיד הוא שהיום יש לי הכסף לעשות זאת!

בדקו את השיגרה היומית שלכם ועקבו אחר הכסף שאתם מוציאים בלי לחשוב פעמיים. שאלו את עצמכם אם אין דברים חשובים יותר שעליהם כדאי להוציא את הכסף הזה.

מינדי